לפני 12 שנים. 6 בספטמבר 2012 בשעה 0:12
אם לא טוב לי באופן כללי, או שקשה לי להתרגל.
אבל אני מתחילה להיזכר מאוד טוב באיך החיים שלי נראו בפעם שעברה שעשיתי את זה, 6 שנים אחורה.
עצבות, ריקנות. אני מרגישה חלולה מתוכן, חלולה מעצמי, אני נעלמת.
ונעלמתי לכולם, לחברים הכי טובים, למשפחה אפילו, אין לי אנרגיות להחזיר טלפונים,
וזה לא שאני לא מתגעגעת, אבל כשאני חושבת על להרים צלצול, פתאום מתחוור לי שממש אין לי מה להגיד.
תמיד הייתה לי בעייה עם שיחות חולין אבל כאילו שעכשיו זה בעייה-אקסטרים. פשוט, ליטרלי, אין לי מילים.
גם העובדה שכמעט כל שיחה צריכה להתחיל באיזושהי הצדקה מעיקה להיעלמות שלי, אבל מי יבין אם גם אני לא מצליחה?
אפילו נגמר לי מה לכתוב. לא יודעת איך להסביר.
יש רק הרגשה, לא נעימה ולא ברורה.
זהו.