לפני 10 שנים. 27 בדצמבר 2013 בשעה 1:29
פתאום קלטתי עד כמה שני הבלוגים האלו הם שחור ולבן
שם אני סוטה משעשעת ואנרגטית
ופה יוצא כל הסחלה.
כמו בחיים, אני מחביאה את הכאב,
אף אחד לא מצליח לזהות את הצד הזה אפילו אם הוא נתקל בו כל הזמן.
לפעמים זה אפילו עושה ממש עצוב, שכשאני כבר חושפת עצב רגיש, אף אחד לא קונה את זה,
כי איך בכלל לעזאזל קיקי יכולה לחוות כאב ולהיות עצובה? זה לא מתחבר.
ומה ש"מצחיק" זה שאני בצד הזה ביי פאר הרבה יותר משם....
יש מחיר לפוקר פייס.
