שלי...

חלק ב' ולא אחרון...

ריטה (שם בדוי) המשיכה להתיפח..
בזהירות הרחקתי אותה ממני. עמדה מולי. עיניים אדומות. התישבה על אבן השפה של הכביש ליד הקטנוע ואחזה את פניה בשתי ידיה.
האזור היה שומם, ורק מוניות מדי פעם עברו. איזור תעשיה שומם בשעות כאלו בקריות. די בסמוך יש מכון ליווי/עיסוי. אולי לשם התכוונה להגיע. אבל לא הערב. לפחות את ערב העבודה הזה היא תפסיד.

"תשמעי" אמרתי לה. "תקשיבי טוב. אני כבר סיימתי את התפקיד שלי. אני סוגר ממילא משמרת, ואם לא הייתי נתקל בך כבר הייתי בדרך הביתה."
הקשיבה בתשומת לב. ניצוץ של תקווה כבר נראה בפניה. "אני לא רוצה להסתבך. אני אעשה הכל בשביל זה ואני נשבעת שאני אומרת את זה מרצוני בלי שביקשת ממני כלום. בבקשה תתחשב בי"
אולי העייפות, אולי החום שיבשו את שיקול דעתי... ריטה כבר לא בכתה ונראה שהשליטה העצמית חוזרת אליה. בטון הדיבור שלה היתה נחישות. כוונה ברורה. לא התחנחנות בטלה כפי שנהגות
רבות וגם נהגים עושים מדי פעם כדי להמנע מדו"ח. הישירה מבט אלי. מבט חודר. מחכה לתשובה. "מה אתה אומר?, מה שתרצה תקבל". בנסיבות אחרות, הייתי מעיף אותה מאחור בניידת ונוסעים לתחנה.
האמת שגם לא היו כל כך הרבה פעמים של נסיבות אחרות מסוג זה.

התבוננתי בה היטב. פנים צעירות, נאות. אפילו יפות. גבוהה. ידיים רפויות לצידי הגוף. לא מתגוננת, לא תוקפנית. עמדה עכשיו בשקט בלי לזוז. מחכה להחלטה. גזר דין. לא דיברה יותר. אמרה את שלה

וזהו. התרשמתי גם מרמת העברית שלה... מצב לא פשוט. מאחר והחלטתי ליפול למלכודת הדבש הזו. מחשב חישובים. מה הסיכון? מה המחיר שעלול להדרש אם העניין מסתבך... מחשבות טורדניות..

"טוב, בואי נסכם ריטה. אני אקבל את ההצעה שלך משתי סיבות, ושתיהם לא תקינות. אבל אולי זה הפתרון לשנינו. ובלבד שאת מאשרת לי שזה בהסכמה מלאה שלך, גם אם אגיד לך שאתן לך ללכת עכשיו וזהו... לא מבטיח שאעשה זאת, אבל זהו סיכון שתצטרכי לקחת וגם בגלל שאולי אין לי חשק להעביר את כל הלילה איתך בתחנה במילוי טפסים... האם את באמת עומדת מאחורי הצעתך? " אפילו לי זה נשמע לא אמין האופן שבו הצגתי את זה.... אבל התחלתי להחליק במדרון ולא היה לי חשק לבלום.
"אני מתחייבת למה שאמרתי. אני לא עושה את זה כי אמרת לי. אני הצעתי מרצוני. ואני מקווה שתסכים" יותר מזה לא היה צריך כדי לתת לי לעוף למטה...

"תראי. יש כאן מבנה מסחרי שבצידו יש גינה נחמדה. נעביר את הקטנוע לשם, תחכי לי 10 דקות שאחזיר את הניידת, אסגור משמרת ואגיע חזרה עם הרכב שלי". "בסדר" ענתה.
עזרתי לה לגרור את הקטנוע ולהכניס אותו למתחם הגינה. המקום מגודר ומתוחם, ונקי מטרדנים/נרקומנים וכל מיני ארחי פרחי אחרים.
הגינה משמשת פינת עישון בשעות היום לעובדי הבניין, ויש בה פרגולה וספסל עץ.
"המסמכים שלך אצלי ריטה, ותני לי גם את הפלאפון שלך" אמרתי לה. לא רציתי שתזעיק כמה בריונים עד שאחזור שיכסחו אותי.
"עוד דבר קטן... אני אכבול לך את היד באזיקים לספסל... סתם להיות בטוח שתהיי כאן כשאחזור" אמרתי לה.
להפתעתי ענתה "מה שתרצה. מילה זו מילה". לקחתי ממנה את הפלאפון. וכבלתי לה את היד לקרש הספסל. ישבתי לידה, התבוננתי בה יושבת מאונס ומסתכלת עליי.
"איך קוראים לי?" שאלתי, מסתיר את תג השם שעל החולצה שלי כלאחר יד. "לא יודעת, לא שמתי לב" ענתה. "טוב מאוד. מבחינתך אני זר, ומוטב שישאר כך"
"תהיי בסדר כמה דקות עד שאחזור?" שאלתי. "אני בסדר גמור. אהיה פה כשתחזור, וממילא אני לא יכולה לזוז מהספסל..." שקשקה את היד המאוזקת. היה לי ברור שהיא קולטת את הריגוש שלי ממנה וממצבה. בחורה פיקחית. היא בעצם היתה בעלת השליטה בכל הסיטואציה. תימרנה אותי. שולטת מלמטה? ואפילו חשדתי שהיא נהנית לראות אותי מגיב אליה ככה.

יצאתי לכיוון הרכב, מעיף מבט אחרון סביב לראות שהשטח באמת נקי ולא ניצפנו על ידי מישהו. הכל שקט. נסעתי לתחנה, חתמתי על סגירת משמרת ביומן, הזדקות על הציוד, ויצאתי עם הרכב שלי חזרה. החניתי ברחוב מקביל, לא לעורר תשומת לב. לא יותר מרבע שעה כל הסיבוב מרגע שעזבתי אותה עד שחזרתי.

הסרתי את תג השם מהחולצה. עדיף להשאר אלמוני... במיוחד בנסיבות האלו. ריטה ישבה במקומה. זקופה וגאה. הבחינה בי ושמץ חיוך עלה על שפתיה. ישבתי לידה ושחררתי את האזיק מהספסל.
מיד כבלתי אותה בידה השניה מאחורי גבה. עזרתי לה לעמוד מולי. לא התנגדה. היתה ממושמעת בתכלית. עמדתי מולה - מתבונן בפניה. היא החלה להתנועע קלות ימינה ושמאלה, תוך התקרבות קלה לעברי. כמעט נוגעת בי, אבל כמעט. לא ממש. העברתי יד מאחורי ראשה, מלטף את שערה הג'ינגי. ידי השניה חבקה את מתניה. המרחק בינינו נשמר. כך התבוננו זה בפניו של זו. עדיין אותו חיוך זעיר היה בפניה. החזה שלה היה זקור לפנים בגלל הידים הכבולות. היה לה ריח משכר. העברתי ברפרוף את שפתיי על שפתיה. היא לא זזה. לא נרתעה. נזכרתי שאמרה מילה זו מילה.
קירבתי אותה אליי, וחשתי את גופה נצמד אליי. פטמותיה היו זקורות והרגשתי אותן. אחזתי כל פיטמה בין הבוהן והאצבע ולחצתי תוך סיבוב. היא לא נרתעה. עיניה נעצמו כשהפעלתי יותר לחץ.
"תהיי בשקט" הוריתי לה. "כל מה שתרצה" ענתה-לחשה. ככל שלחצתי יותר, עפעפיה נלחצו יותר. בשלב מסויים פתחה את פיה. שרירי פניה היו מתוחים תוך שהיא מתמודדת עם הלחץ.
התנשמה בכבדות. מרפקיה התרוממו מאחורי גבה, מותחת את האזיקים על פרקי ידיה. כאילו מנסה להגיע לחזה עם הידיים. משכתי מעלה והיא נעמדה על קצות האצבעות תוך שהיא נצמדת אליי.
החלה להאנח עמומות תוך נשימה כבדה. לאט שחררתי את הלחץ והיא הרפתה מהמתח שהיה בכל גופה. המשיכה להאנח בכבדות, מסתכלת מטה לכיוון החזה, מקור הכאב...
ושוב הישירה מבט אליי. עומדת בידיים כבולות מאחורי גבה. ממתינה בציתנות. הרמתי את החולצה שלה מעל ראשה והעברתי אותה לעבר ידיה. לבשה חזית דנטל שחורה. פרמתי את כפתור המכנס שלה והורדתי אותו מטה. עד לקרסול. תמכתי בה כשהרימה רגל לשחרר את המכנס, וזה די נתקע במגף. אבל לא רציתי להסיר לה אותו. נראתה מדהימה - למה להוריד דבר כל כך יפה? בסופו של דבר גם המכנס חולץ, והתבוננתי עליה תוך שאני טיפה מתרחק. הסתובבה כדי שאראה אותה מכל צדדיה. חוטיני שחור תואם-חזיה.
סט. סקסית בטירוף. התקשיתי להסתיר את הזיקפה. שחררתי לה את האזיקים מאחת הידיים כדי להסיר את החולצה. הרמתי את ידיה למעלה, העברתי אותם בין קורה של הפרגולה, ונעלתי את ידיה זו לזו מעל הקורה. היתה מתוחה על העקב, עומדת עם הידיים כבולות בלא יכולת לזוז כמעט. התקרבתי אליה וחיבקתי את גופה מאחור, תוך שאני מרגיש את איברי על ישבנה. אחזתי במתניה וקירבתי אותה אליי בחזקה. ליטפתי את גופה מלמעלה למטה, חש את החמימות שלה בידיי ובגופי. מלטף את החזה, הבטן השטוחה, את רגליה ככל שיכולתי להגיע. לאחר זמן מה בו היו גופינו צמודים, עברתי מולה וחפנתי את ישבניה בשתי ידי. בכח. היא נשכה את שפתה התחתונה.
גוף מושלם. רגליים ארוכות. טיפונת זיעה החלה לבצבץ על עורה. מאמץ וחום. העברתי יד בין רגליה והרגשתי לחות רבה בתחתוניה.
היא הנהנה, מתקערת לכיווני. "לא, את לא תגמרי כל כך מהר יקירתי" אמרתי לה. לא השיבה. כבר ציפיתי למשפט "מה שתרצה"...
אבל לי היו תכניות אחרות בשבילה....




המשך עדיין יבוא...