בשם האב הבן ורוח הקודש

לפעמים השירים אותם אני שומעת מזכירים לי געגוע ישן,לאהבה.


חורף הגיע למנזר.
מריה עמדה והביטה מבעד לחלון בנערי הכמורה שפינו את השלג מהשביל.
גם הוא היה שם.
טוני,נער צעיר בעלי תלתלי זהב ועיניים של ים.
טוני הגיע למנזר לפני כשלוש שנים אחרי שאף אחד לא הסכים לקחת אותו תחת חסותו.
מריה המשיכה לבהות בטוני וביופיו המלאכי.
בעודה בוהה נשמע פעמון הכנסיה המכריז על זמן התפילה.
היא קפצה בבהלה,אחזה בספר ובמחרוזת התפילה ורצה במהירות אל בית התפילה.
כעבור דקות ספורות נכנסו פנימה גם הנערים.
הם נראו עייפים ומיוזעים אחרי העבודה הקשה של כל היום.
אב המנזר נשא כמו בכל ערב את הדרשה המיוחדת לאותו יום,אך מחשבותיה של מריה נדדו למחוזות אחרים.
בין תפילה לתפילה הגניבה מריה מבטים חפוזים אל עבר טוני.
באחד הפעמים בהם הביטה בו מריה הצטלבו מבטיהם.
מריה,שנלחצה מכך שטוני הבחין במבטיה הסמיקה והרכינה את ראשה.
התפילה הסתיימה וכולם חזרו בשקט אל החדרים.
בלילה נדדה שנתה של מריה.
היא החליטה לקום ולטייל מעט במסדרונות המנזר.
היא אחזה בידיה את העששית ויצאה החוצה אל המסדרון.
בעודה מסתובבת שמעה קולות של מים זורמים מחדר האמבטיה.
בעדינות ניגשה ופתחה את הדלת.
מריה התקרבה בצעדים מהוססים אל עבר המקלחת והסיטה מעט את הוילון שכיסה את המקלחון.
הוא עמד שם עירום כביום היוולדו והביט אליה בעינו הכחולות.
שערו הרטוב הגיר טיפות לחות על גופו החשוף.
מריה נשכה קלות את שפתיה בתאוותנות.
טוני הושיט אליה את ידו הרטובה וחייך בחיוכו המלאכי ,כמו שרק הוא יודע לחייך.
מריה הושיטה אליו את ידה והוא משך אותה אל קיר המקלחון.
מריה שלא הספיקה להגיב הרגישה את ליבה פועם במהירות.
טוני הסיר מעליה את החלוק שעטף את גופה השברירי ופיסק את רגליה.
איברו הזקור חדר לתוכה כנחש מתפתל המחפש דרכו אל הטרף הבא.
לשונו חדרה עמוק אל תוך פיה של מריה.
היא עמדה שם זקופה...
היא עמדה שם על ארבע וגנחה כמו חיה.
הוא שאג בקול רם בעודו מגיע לפורקן המיוחל.
הוא חפן את פניה בידיו ונשק קלות על מצחה ויצא מהמקלחת מחוייך.
מריה נותרה באותו מקום בו טוני עזב אותה כשהיא מוטרפת מתשוקה.