בשם האב הבן ורוח הקודש

הערב שוב ירד על המנזר הישן.
פעמון המנזר צלצל והכריז על שעת השינה.
כולם הלכו בשקט לחדרם,חוץ מהתורנים האחרונים שנשארו לנקות ולסדר את חדר האוכל לאחר ארוחת הערב.
מריה הביטה מבעד לחלון חדרה אל עבר השמיים השחורים.
השמיים היו זרועי כוכבים ונראו כמו שדה של גחליליות זוהרות.
מריה נאנחה בכבדות.
יש משהו מנחם בשקט של הלילה,אבל הלילה מביא עימו גם בדידות נוראה.
היא ישבה למרגלות המיטה והתפללה כמו בכל לילה.
לפתע נשמעה חריקת דלת.
מריה עצרה את התפילה והביטה אל עבר הדלת.
היא עמדה שם,בכניסה לחדר שברירית כל כך ויפה כל כך.
מריה,קראה אנבל בעודה חובקת את מחרוזת התפילה חזק בתוך אגרופה.
מריה,תרשי לי לישון איתך הלילה?בבקשה.
מה קרה אנבל?שאלה מריה.
קורים במנזר דברים מוזרים בלילה ואני פוחדת להיות לבד,בבקשה.
מריה הסיתה את השמיכה ופינתה לאנבל מקום לצידה.
אנבל קפצה אל המיטה בזריזות וכיסתה את ראשה בשמיכה.
מריה חייכה והסירה את השמיכה מעל ראשה של אנבל.
היא חיבקה אותה והרגישה את גופה העדין רועד תחת מגעה.
היה לה ריח כל כך טוב חשבה מריה בעודה אוחזת בשערה של אנבל ומקרבת אותו אל אפה.
אנבל הסתובבה לכיוון מריה והביטה אל תוך עיניה הכחולות.
היא הסיתה את שערה של מריה שנפל על פניה וחייכה.
מריה הייתה נבוכה,אך אנבל תכננה היטב את צעדיה הבאים.
היא קרבה את שפתיה לשפתיה של מריה ונשקה לה קלות.
מריה נרתעה,אך אנבל לא ויתרה.
היא הפשילה את שמלתה של מריה מתחת לשמיכה ומיששה את רגליה הארוכות.
מריה נאנקה מתשוקה.
אנבל שראתה את תשוקתה של מריה החלה יונקת את מיציה וגורמת לה לגנוח ולהתפתל במיטתה כחיה פצועה
שרק מתחננת שיגאלו אותה מייסוריה.
היא ינקה אותה לתוכה עוד דקות ארוכות עד שהרגישה את גופה של מריה רועד תחתיה.
ואז הוציאה אנבל את ראשה מתחת לשמיכה וחייכה אל מריה.
ללא מילים נרדמו שתיהן כשהן מוצאות נחמה זו בזרועותיה של זו.
וכך שרדו עוד לילה במנזר הישן.