כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

MאסטרM שלי,
חשתי אכזבה הבוקר כשאמרת לי שלא תהיה שבוע ימים בסביבה.
כל כך רציתי להרגיש אותך, לתת לך ליהנות מהרכוש שלך. להשתפחח לרגליך.
איך אחכה כל כך הרבה זמן?
אולי אני צריכה להתרגל לכך שלא מתראים הרבה?
ואולי אני צריכה לחשוב במונחים של "זמן איכות"?.................................

ואולי........ זה המקום של החבר... להסיח את דעתי.


כשהורית לי לקלר את עצמי כאן, באתר לא מוכר, בו לראשנה אני גולשת היום, ולא מצאתי איך - זה הטריף אותי.
משתי סיבות - ראשית ועיקרית, אני לא מוכנה לוותר כהוא זה על כל מה שקשור לבעלותך עלי. אם הייתי מוותרת, סביר להניח שהייתי צריכה
לחכות עד שתשוב לציוויליזציה ולמחשב. ועד אז? עד אז לא אהיה מקולרת אליך? לא, המחשבה הזו היא בלתי נסבלת בעיני.
שנית (וממש לא רלוונטית, סתם שאריות אגו צצו לרגע...)- בושה וכלימה. אני, שמחשבים זה אני, אני לא מוצאת???
סוף טוב הכל טוב. קילרתי ואני רגועה....

החבר.
הוא סימס היום שחזר לארץ. אני חשבתי שהוא אמור לחזור ביום ראשון. ולא מזמן גם צלצל. ומסתבר שלא לקח איתו את הפון (חסכן אמרת? ...)
האמת היא שהיה לי נחמד מאד לשוחח איתו, לשמוע ממנו שהוא מתגעגע אלי.
אני מתחילה לתהות - איך אני אסתדר עם שניכם?

מחכה לך MאסטרM שלי.
פוסיקT שלך