הארמון של מלכתא

כן, החופש הגדול...

ואני יכולה להוציא לך את הלב

ולהעמיד לך את הזין 

ולעקור לך אותו מהמקום

ולגרום לך להתאהב בי 

ולסגוד לי 

ולהעריץ אותי. 

וכשאתה על ארבע, אוכל לצעוק עליך: 

"ארצה! עכשיו 10 שניות, אתה תופס את הכדור עם השיניים ומביא אותו לפה" 

וכשלא תספיק- להצליף בך עד שהישבנים שלך יאדימו ,

ואם תספיק- לפנק אותך בליטוף ולזרוק לך "כלב טוב" שיגרום ללחיים שלך להאדים. 

הייתי יכולה. ואני יכולה. 

אבל אני לא רוצה. 

וזה מה שמיוחד בי, שאני בוחרת מה בא לי. 

ועכשיו לא בא לי. 

ואם ביום שלישי יבוא לי? אז יבוא... 

עכשיו אתה יכול לגמור. ותנקה את הטינופת שלך. עם הלשון. ילד טוב. 

כאלה תמימים, מקופחים, מסכנים באיזשהי מידה... 

אבל משהו בוער בהם והם רוצים לטעום מהפרי האסור. הם רוצים לחוש אישה, רוצים את המגע.

התמימות הזאת, העדינות, ההתלהבות הבתולית מכל נשיקה ומכל אצבע שמטפסת על הגוף- אותם אני רוצה. 

 לא את הדתלש"ים שהזין שלהם פעיל יותר מדב שהתעורר משינת חורף ארוכה. 

אלא את התמים, המתוק, המקסים, שיסמיק מכל מחאה שנזרקת באוויר, ושירגש אותי בזה שיחביא לי קומיקס של בזוקה בסנדוויץ'. 

וכן, שאהבה איתו תהיה כמו בפעם הראשונה.... 

לך שלא מבין רמזים- כתבתי לך לעשות משהו. ולא עשית. זה יגמר בזה שתיגמר לי הסבלנות. ואני כבר שנתיים מחפשת את אותו הרבי מלובביץ', ולא מוצאת. אתה חייב לחזור כדי שנחפש אותו יחד. וגם את הכנפיים שאבדו לי מאז. 

לך שמגרה אותי עם האסור- זה יגמר באחד משניים: או שאני אקשור אותך ואאנוס לך את הפה, או שאתה תסתום את הפה שלך ותפסיק להגיד דברים שעושים לי את זה. 

ולך, שעוד יותר לא החלטי ממני, תיסגר כבר על עצמך. ואז אני אגיד לך... "החיים כבר יפים, נשכור לנו חדר בתל-אביב ונחיה כמו גדולים..." 

שיהיו ימים שקטים. ולילות רועשים (אבל לא בשמיים). 

לא משעמם בגיהינום.... 

לא קל לעניין אותי 

קשה עוד יותר להשאיר אותי בעניין. 

קיבלתי אות חיים בצורת לייק מאדם שפעם היה לי קרוב. 

חשבנו שאתה כבר נשוי, שהחרדים חטפו אותך, שהחייזרים אכלו אותך, שהסמים מחקו אותך ואתה באומן. 

אז תתקשר בבקשה ותן אות חיים משמעותי יותר. 

"עוד לא הכרנו

לא עשינו יריקות 

לא סטירות 

לא קשירות..."

אכן, חפר דורש את כל אלו. 

אני מאוד אוהבת פרפראזות. 

להעתיק משפטים, לשנות ביטויים, 

לקחת לכם את המונה ליזה ולצייר לה קרניים (רק שזה כמובן יהיה לא מקורי). 

אז עכשיו אני תוהה 

האם רק אני רואה את ההקשרים ומחפשת חוטים היכן שהם לא נמצאים? 

לפעמים דברים פשוטים ומופשטים הרבה יותר. 

ולפעמים הדברים מסובכים עד כדי כך שעדיף להניח להם ולא להתעסק בהם. 

דאמ, אני לחוצה מדיי... והדברים שמרגיעים אותי רחוקים ממני. 

אני מאבדת את הפרפראזות, 

פלשתי כבר לתחום המקוריות. 

וזה הזמן להפסיק לחשוב. 

כאילו שזה יקרה... 

אם נכונה האמרה- 

כמה שהאוטו גדול יותר- הזין קטן יותר, 

הרי שלי יש תובנה חדשה- 

כמה שהגבר צועק חזק יותר- משמע הוא אפס גדול יותר. 

מכירים את זה שכלב קטן נובח, 

ואז בא כלב גדול , 

הקטן ממשיך לנבוח אבל תוך כדי הוא נסוג? 

בלי שום קשר...

היום אני ומישהי לסבית תיכננו איך כשיכחד העולם, ישארו רק קבוצת נשים נבחרות וכמה גברים לצרכי רבייה. 

היא דיברה על גבר עם גנים משובחים, אני הצעתי להשאיר אותם בתוך כלוב. 

היא חשבה שאני צוחקת ומגזימה. 

לא צחקתי. 

where are my dragons? 

לעיראקים או לתימנים? 

נשמע כמו נושא מעניין למחקר. 

הרבה יותר מהמחקר המעיק שאני צריכה לערוך. 

אז מה אתם אומרים- למי יש גדול יותר? 

סיפור אמיתי. 

היכרות עם המפק"צית בקורס קצינים. 

היא: "מה התכונה שהכי מאפיינת אותך?"

אני: "אני בנאדם של שחור ולבן". 

היא: "מה זאת אומרת?". 

מה זאת אומרת- מה זאת אומרת? שחור ולבן. 

העולם נחלק לשחור לבן, וכך מרגילים אותנו לחשוב מהילדות. 

הילדות חלפה בערך בגיל 4, אבל התמימות כנראה נשארה. 

והנה, גם ביחסים חשבתי שיש שחור ולבן. 

כאן מן הראוי להכניס שם עוד מצב. מצב אפור. 

אפור זה למאהב או לנשלט.  

והשאלה נותרת בעינה- האם זה מוסרי? ערכי? 

האם אדם צריך לעשות רק מה שערכי , או קודם כל מה שהוא רוצה? 

או שלמעשה הדבר המוסרי לעשות הוא לספק את הצרכים האישיים? 

אלף ואחת תשובות אפשריות. 

תשובה אחת בשבילי. 

היה לי משעשע הלילה. 

לילה קסום.