הארמון של מלכתא

"מרגיש כמו חטא, מרגיש כמו רוע טבעי. השטן שהתפשט ופושט אותי מעורי". 

ארור תהיה, ילדון, שאתה מעיר בתוכי שדים שהלכו לישון מזמן. 

ובכן, לא זכרתי שאי אפשר לשלוח הודעות בלי מנוי. 

פעם זה היה עם המתנה מעצבנת כזאת... 

האתר הזה מידרדר לא רק מוסרית, אלא גם פיזית. 

קצת כמוני, מידרדרת מוסרית ופיזית. 

לא הייתי כאן שלושה חודשים, אחרי שנתיים שבהן הייתי מחוברת לכאן כמו עם אינפוזיה. 

אני בנאדם מאוד נלהב ומלא רגשות, ממש "דם חם" כזה והשהות שלי כאן כמובן לא היתה בלתי מורגשת. 

עצבנתי הרבה אנשים, יצאתי על הרבה אנשים, חטפתי על הראש (לרוב לא בצדק, אבל ככה זה בעולם) ובעיקר הוצאתי המון אנרגיות.

באיזשהו שלב, שאלתי את עצמי: על מה ולמה? על שום מה? 

האם האנשים הוירטואלים, שתאורטית יכולים להיות טרולים וטרוליות, באמת ישאו השפעה כלשהי על החיים שלי? 

האם באמת איכפת לי מה יכתבו עליי אנשים עצובים וממורמרים, שניחנו ביכולת על-טבעית לפרש מהו טיבו של אדם- עפ"י הכתיבה שלו? 

והכי חשוב- למה אני כ"כ מתאמצת להכיר לאנשים את האמת האחרת? את עובדות החיים העצובות, את הצד האחר של המטבע?  

התשובה היא פשוטה, כי זאת אני. אני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שיש משהו לא-בסדר ואני לא עשיתי משהו על מנת לתקן אותו. ויש כ"כ הרבה דברים חשובים יותר לתקן בעולם הזה,שהעדפתי להתמקד בהם בשלושת החודשים הללו. 

תקופה לא קלה, שבה המון חרא נפל עליי... אבל הדפתי הכל בכוח האמת והצדק, שתמיד עומדים מאחורי המעשים וההחלטות שלי. 

בכל מקרה, אני בוחרת לסגור מעגל בשביל לא לחזור לכאן יותר. 

אני רוצה לומר תודה לקומץ האנשים שליווה אותי במאבק הלא מתפשר (ואולי המעט תמים?) שלי להשגת צדק במקום הזה.

אני באמת ובתמים רציתי לעזור לכולם, לכמה שיותר אנשים. זה לא הלך, כי בסופו של דבר כל הכוונות שלי רק הפכו לסיבה לאנשים מסויימים לתקוף אותי. 

אחד ממנהלי הפורום, שנושא אחריות ישירה להידרדרות המוסרית שלו, נהג לקלל אותי בפומבי ובאישי ולהפיץ עליי שקרים. וכשזה קרה, הבנתי שבפעוטון אין לי רצון לשהות. 

אני רוצה לבקש סליחה מנ', ס' וג' היקרים- שעשו הכל כדי להשיג אותי, למרות שלא הייתי זמינה בשום צורה שהיא. נ', שיהיה לך גיוס קל ואני מקווה שהצלחתי לעודד ולעזור כמה שאפשר. סליחה שלא הייתי שם כשהייתם צריכים אותי, אני מקווה שתבינו מאיזה מקום זה נבע. 

מאיזה מקום, באמת? 

הייתי צריכה לסדר את החיים שלי ואת החיים של הסובבים אותי, כי יש אנשים שבאמת תלויים בי. 

אני יכולה לזעוק לשמיים, לצעוק, לקלל ולהתעצבן- למה החיים לא הוגנים. אבל כאלה הם החיים, ובגילי השגתי מה שאנשים בני 40 לא השיגו בחיים שלהם- לא בזכות אלא בגלל שהחיים לא היו הוגנים אליי. 

יש ביטוי יפה שמשקף את מה שאני מנסה לומר- 

"בסוף הדרך הכל קל ונראה טוב, ואם הכל לא קל - סימן שאתה עוד לא בסוף הדרך". 

כנראה שעוד לא הגשמתי את היעוד שלי ולא הצלחתי בכל המטרות... אבל אני מנסה, כובשת גבעה אחר גבעה :)

שתהיה לכולם שנה טובה, 

שיהיה חג שמח, 

וחיים מלאי תובנות חיוביות.

בהמון אהבה, 

מלכתא.

זהו. 

אני יכולה רק לשמוח שהצלחתי לעזור לכמה שיותר אנשים. 

אבל לא על חשבוני... לא על חשבון העלבון שלי או העצבים שלי. 

אנשים מגעילים, מנסים לכלות כל טיפה של אור, מורידים כל חשק לעזור. 

הם לא ניצחו. אני פשוט מעבירה את המאמצים שלי למקום ראוי יותר. 

איזה טעות היה להכנס לאלבומים של הכלוב...פשיייי 

תודה מקסימה שלי, בזכותך עכשיו יהיו לי סיוטים :) 

הפאתטיות חוגגת... אנשים ממש לא רואים את עצמם מהצד, אה? 

*קבלו חיקוי של כל מיני אנשים בכלוב*

"יווווווווווו תראו איזה רגליים יפות יש לי, איזה יפה אני... כולם מקנאים בי..."- 

http://img.mako.co.il/2009/02/26/froglegsBAR_450x350_C.jpg

או ש- 

"תראו איזה גבר גבר אני... תראו איזה זין גדול יש לי, נראה אתכם מנחשים כמה סנטימטרים"- 

http://albums.tapuz.co.il/flix/buffer/thumbs/flx_3512506_3039355_01_3.jpg

*המציגים הינם דוגמנים*

*************************************

זה אולי מרושע ולא אופייני לי לצחוק על אנשים אחרים, אבל יש גבול גם לסיבולת שלי. 

כשדוחפים לכם את מפלגת העבודה ואומרים לכם שזה טוב , אבל אתם יודעים שזה חרא... לא יימאס לכם?

קחו הכל באיזי ובהומור :)

פעם שבתות היו בשביל דבר קל ופשוט. 

הרי ברור מה לעשות. 

ועכשיו השבת מתחילה בדיליי... אבל מתחילה. 

זהו, מסירה מעליי את כל הכעסים והאנרגיות השליליות. 

מביעה מידת רחמים כלפי כל האומללים שניסו לעשות לי מצב רוח רע, 

ומדפדפת הלאה... להרפתקה הבאה. 

כל המוצא את אור מתבקש להחזירו, הוא נדרש לסדנאות הכנפיים ברגליים שלו. וגם, הרבי קורא לו. 

שבת שלום חברים ואנשים טובים :)

נתקלתי בזה בפורום, ואני נתקלת בזה גם בחיי היום-יום לא מעט. 

כשאנשים חילונים נמצאים בסביבה של אנשים דתיים, הם מפחדים להעליב או לצאת לא פוליקלי קורקט, 

אבל כשאנשים חילונים נמצאים בסביבה של אנשים חילונים- הם מרשים לעצמם להוציא את כל הרפש ולומר ביטויים כמו "שטויות". 

עליי לא רואים ולא יודעים, אז מצחיק אותי כשמדברים לידי בעניינים שלא יודעים, בנושא דת. 

לדוגמא, מישהו אמר לי השבוע שחוט עירוב זה שטויות. שאלתי אותו אם הוא יודע מה זה חוט עירוב ואיפה הוא נמצא בעיר שלנו. לא היה לו מושג. וההגדרה שלו לחוט עירוב לא היתה נכונה. 

כשחשפתי את הרקע שלי בדת, והסברתי לו מה המטרה של חוט עירוב, הוא מיד התקפל ואמר שאולי לאנשים מסויימים זה כן הגיוני. מן הסתם, הוא לא חזר לידי על ביטויים כמו "שטויות". 

אז אני תוהה אם אנשים מתאימים את הדעות שלהם בהתאם לסביבה שבה הם נמצאים. 

לדוגמא,יש לי ידיד שהוא הומו דתי. כשהוא נמצא במועדוני גייז למיניהם הוא לא חובש כיפה וכשמזמינים אותו לדייט בשבת הוא מתחמק בטענה שהוא עסוק. 

כשהוא לידי, הוא מספר לי על החרטות שלו לגבי הזרע לבטלה, מתבאס שהוא מפסיד דייטים ומסיבות בגלל שהוא שומר שבת וכו'. 

אנשים, יצורים מעניינים. 

וכל כך בא לי לשלוח הודעה עכשיו למישהי. 

קראתי איזשהו פוסט ופשוט התחלתי לבכות מהזעזוע. 

כמה העולם הזה אכזר, כמה אנשים יכולים להיות רעים, כמה אנשים כאן יכולים להיות רעים. 

באיזו קלות רומסים כבוד אדם

באיזו קלות בוגדים באהבה 

הורסים בנאדם

לפעמים אני תוהה האם אני נאיבית מדיי לחשוב שהעולם טוב ושאנשים טובים מטבעם. 

עובדה, הם לא. 

וזה לא הוגן. 

אנשים קקות. 

ואני נגעלת מהביצה הזאת... אם אנשים כאן מתנהגים כמו שמתנהגים. 

*סניף*

חבל שדקסטר והאנה הם רק דמויות בסדרה. 

רוצחים סדרתיים שמאוהבים, והורגים את כל הרע והמכוער בעולם. 

בחיי, אם יום אחד אהיה רוצחת סדרתית, אקח את גור למסע הרג וארצח את כל האנשים הרעים הללו שעושים כ"כ רע לאנשים אחרים. 

לא לי, לאחרים. 

כי מי שפוגע בי, אני מתגוננת. 

אבל אני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שישנם אנשים אחרים נפגעים ואין בכוחי לעזור להם. 

לרגל הודעה משמחת על כך שחברה מהעבר התארסה, 

הגעתי למסקנה מתבקשת: לכולם מגיע אושר, וכולם משיגים אותו.

תלוי רק כמה אנשים סבלניים.

אותה הבחורה לא זכתה לנתונים מושלמים (היא לא חכמה במיוחד, גם לא יפה מי יודע מה) אבל סך הכל היא בחורה טובה עם לב גדול (ומאוד רגישה).

והיא היתה מספקת את היצרים הרגעיים שלה ע"י סטוצים עם לוזרים וחלאות אדם, אנשים שהיו בוגדים בה ומנצלים את טוב ליבה.

היא נדדה מעיר לעיר, אני הכרתי אותה בשלב שהיא היתה בעיר שלי, אבל היא המשיכה לנדוד ולחפש את האהבה שלה. 

היא היתה רשומה לכל אתר היכרויות אפשרי, יצאה לדייטים גם עם אנשים הרבה יותר מבוגרים ממנה, היא תמיד אמרה שלאושר אין גיל. 

ואז היא הגיעה למקום שבו היא נמצאת היום והכירה את הבחור שהוא ארוס שלה כיום.

בהתחלה כולנו גיחחנו, הוא קצת מוזר, ממש לא חתיך (היא בהשוואה אליו מיס עולם) ויש לו יציאות מוזרות. היא לא רצתה אותו, גם לא אחרי חיזורים ולא אחרי דייט או שניים. אבל לאחר זמן מה הפסקתי לגחך והוריתי לכולם להפסיק זאת גם. הבחורה היתה מאושרת, וכמו שמעידה המשפחה שלו- גם הוא הרגיש שלם בפעם הראשונה בחיים שלו. הם באים מרקע שונה, ממקום אחר, יש הפרש גילאים לא קטן... אבל הם מאוהבים. והם מאושרים. היא משלימה אותו והוא משלים אותה. 

וכל החברים ידענו שזה רק עניין של זמן... והוא הציע לה נישואין. 

זה סיפור אהבה קסום ממש. ואני הייתי בטוחה שזה חרטא מהסרטים וזה לא קיים- 

אבל עובדה. כל אחד מוצא את מי שמתאים לו. ולפעמים האהבה באה מהמקום הכי לא צפוי. 

אני אולי תמימה, אבל אני מאמינה ברגשות אמיתיים וכנים. מאמינה באהבה. אהבה חזקה מהכל. 

אנשים בוחשים ורוחשים, יוצאים עם אקסיות של חברים שלהם, גונבים בחורות מתחת לאף, בחורות שמפסיקות לדבר אחת עם השניה בגלל בחור. זאת אהבה בכפייה, ואין לה מצב להתקיים. 

יכול להיות שלא הכל טוב ויפה, אבל המסר שלי הוא- שכל אדם רוצה להיות נאהב, וכולם יהיו נאהבים בסוף. 

צריך רק לחכות ולהיות עיקשים מספיק. 

וגם חזקים מספיק לתחזק זוגיות, אם כזו יודעת עליות ומורדות. 

מאחלת לכולם אהבה זמינה, חזקה וגדולה :)

לתת להם להעתיק בבגרות או לא? 

הקו המנחה: 

לבחורות- כן

לזכרים- תלוי כמה הם יתחנפו 

(העיקר לצעוק על ערסים שמפריעים למהלך התקין של "בחינות מטעם משרד החינוך"- AKA "בגרויות" AKA "תנו לי לספר לכם שזה לא באמת יעזור לכם בחיים")

סתם אני מחרטטת, הייתי הבוחנת הכי מגניבה בעולם. 

אני גם מורה לא רעה... מי רוצה שיעורים פרטיים??

עבודה? מישהו? 

מה הטעם בנסיון עבודה עשיר, ימבה כשרונות ויכולות, 3 שפות ברמת שפת אם, ים אסרטיביות ויכולת סדר וארגון- 

אם אני לא מוצאת עבודה?

אני צריכה לממן את הטיול ל - 

ואני החברה הכי טובה בעולם. לחבר הכי טוב בעולם. מגיע לו ומגיע לי. 

כשמתקיפים אותי- אני תוקפת בחזרה, ולפעמים חזק יותר. 

כשנחמדים אליי- אני נחמדה בחזרה, ולפעמים חזק יותר. 

אני בנאדם דואלי, עם שני צדדים. 

העיקר הערכים. 

נ.ב.: איזה משעשע זה לראות שרשורים פה, ובהם אנשים שבכלל לא משתתפים בשרשור- אבל חשוב להם מאוד לעשות לייק לדעה שמנוגדת לשלי. 

אנשים שפלים ועלובים שלא מצאו דרך אחרת להילחם בי. 

אאוץ'. אני מקווה שכואב לכם והקנאה אוכלת אתכם. 

בהצלחה לכל הילדודס שעשו (ועושים) בגרות היום

ולכל מי שיש לו מבחן היום!