הארמון של מלכתא

משעמם לי. 

אוטו- יש

שינה - יש. ישנתי קצת בממ"ד. 

דלק- יש. 

עם מי לצאת- אין. 

מה לעשות- אין. 

אז, מה עושים הלילה?

בא לי לצאת מהדרום, להתרענן קצת.  

באמת בא לי לברוח לאנשהו לנקות את הראש...
בימים קרים וקשים אלו,
כשאני מתלהבת מזה שהצלחתי לישון שעתיים רצוף בלי אזעקה,
ובומים אקראיים כבר לא מרגשים.

יש לי דודות מתחלפות לסוגי אוכל שונים אבל כל בתי העסק סגורים :/

מה המכנה המשותף בין "עמוד ענן" ל"עופרת יצוקה"?

רמז: ב ח י ר ו ת 

אתם חייבים לראות את זה! 

שהאזעקות לא תופסות אותי באמצע סשן (וזה קרה פעם אחת, מזל שלא היה אף אחד בבית)

או באמצע סקס- 

כי זה נורא מעצבן לרוץ לממד 3 פעמים ב10 דקות. 

נ.ב.: 

איזה מצחיק זה לראות את הצפונבוניות מהמרכז שבאות ללמוד אצלנו, 

נלחצות ונכנסות להיסטריה, 

ובורחות הביתה אחרי "צבע אדום" אחד ...חחחחחחחחח 

...גוש גדול של באסה. 

זה קשור להרבה דברים, פתאום מלא אסימונים קטנים נופלים לי.... 

אני מרגישה כל כך חזקה אבל בו בזמן כל כך פגיעה

מרגישה כל כך חכמה אבל בו זמן מטופשת 

התעסוקה הבלתי פוסקת בשאלה "למה?" ו- "מה אני יכולה לעשות אחרת?"

אולי אני לא יכולה...

יש דברים שהם מעל להשפעה שלי. 

ואולי כי ככה צריך להיות... 

אני צריכה חימום 

ורצוי מלמטה.

ואני לא מוכנה לתת כלום בתמורה. 

אני עסוקה, אני בלימודים. 

אם אני מרגיש עצוב 
והכל כבר לא חשוב 
רק להיות שוב עם עצמי. 

כמו חלום שלא נגמר 
ואחלום אותו מחר 
להיות שוב עם עצמי. 

כי הגעתי לכאן לבד 
אני לא צריך פה אף אחד 
כי לי תמיד יהיה אותי. 

לא לא לא לא 
אני אוהב להיות רק עם עצמי 
בועט בשמש ממולי 
אוהב אוהב תמיד אותי 
אני, אני חושב שרק אני 
בועט בשמש ממולי 
אוהב אוהב תמיד אותי. 

אפילו אמא לא מבינה 
אני שלי ולא שלה 
כי אני שייך רק לי 

אף אחד כאן לא מוזמן 
העולם שלי קטן 
יש מקום רק בשבילי 

כי הגעתי לכאן לבד 
אני לא צריך פה אף אחד 
כי לי תמיד יהיה אותי. 

לא לא לא לא 
אני אוהב להיות רק עם עצמי 
בועט בשמש ממולי 
אוהב אוהב תמיד אותי 
אני, אני חושב שרק אני 
בועט בשמש ממולי 
אוהב אוהב תמיד אותי. 

ולא אכפת לי מה תחשבו 
תשנאו או תאהבו 
כי השיר הזה שלי. 

לא לא לא לא 
אני אוהב להיות רק עם עצמי 
בועט בשמש ממולי 
אוהב אוהב תמיד אותי 
אני, אני חושב שרק אני 
בועט בשמש ממולי 
אוהב אוהב תמיד אותי. 

אם אני מרגיש עצוב 
והכל כבר לא חשוב 
אז אשיר את השיר שלי

בעולם אידיאלי יהיה לי שבט של זכרים.

לכל זכר יהיה תפקיד משלו ולעתים הם יתחלקו במטלות הבית. 

לכל זכר יהיה אופי ייחודי שאני אוהב- האחד יהיה חכם ומעניין, האחר יהיה מגניב ומצחיק, אחר יעמוד ברף החרמנות שלי, עוד כלבלב שידע לעשות לי מסאז' טוב ולטפל בי כשאני חולה, אחד אחר ירגיע לי את הנפש ויהיה הפסיכולוג שלי... 

אני אשתמש בהם כאוות נפשי, ותשומת הלב שלי- זה יהיה התגמול היחידי אותו הם ידרשו. 

בעצם, רגע... 

בעולם אידיאלי אני לא צריכה שבט. אני צריכה אחד שיהיה קצת מהכל והכל ביחד. שיהיו לו חסרונות, לא איכפת לי, אבל שירצה להיות איתי, שיהיו לו רגשות אליי ושלי יהיו רגשות אליו. מין קמצוץ של אהבה גדולה, שתביא עימה את כל התכונות הללו- באדם אחד.

אז כן, אני יכולה להשיג את ההוא שישטוף לי, את ההוא שינקה לי, את ההוא שיחרמן אותי, את ההוא (ההם) שאני אעמיד עלארבע וגם את ההוא שמדי פעם נעשה אחלה סקס... וזה אולי יחזיק לי בנתיים לכמה חודשים- כמו שזה תמיד קורה, ואז שוב ימאס לי. 

אבל כרגע נמאס לי לבכות על מר גורלי ולתהות איך זה היה אילו היתה לי אהבה אמיתית. 

אז אולי אהנה קצת... כרגיל, בנתיים. 

ואולי גם אתה תבין שהנאות כאלו הן זמניות. אבל אני כבר לא אהיה שם כדי להזכיר לך ש"אמרתי לך". 

פרשתי לממ"ד, יש עוד אזעקה. 

...זה הרכב שלי!!! 

והיום יצאנו לטייל... היינו במקומות שהגישה אליהם די קשה (כבישים מפותלים והרבה עליות).

אבל היה פנאן, התחפשתי לחיילת (טוב אני מילואימניקית זה חצי תחפושת) , הבאתי לכלכלב לאכול (ולעשן),

הפרעתי לשומר לעשות את עבודתו נאמנה (ואיכשהו "תרגילים לכלכלנים" קראתי "תרגילים לכלבלבים"),

ובסוף יצא שאורון אפילו נהנה!!!! (אההה איך אני שמחה שהעסקתי אותך בשביל שלא תסע לעשות שטויות). 

איזה יום פאננננן !!!

ונורא בא לי לכתוב דברים חכמים על סגירות מעגל וכאלה, אבל באמת שאני לא חושבת יותר. אני פשוט נהנית. 

יהיה מה שיהיה. אני מניחה לגורל להנחות אותי ומנסה להפסיק לנסות לשנות דברים שלא תלויים בי. 

נ.ב.: משהו שבכל זאת למדתי היום, הקול והמבט שלי - בהתאמה- עוזרים לי לאמת את התאוריה שלי לגבי זכרים , והיא "אין גבר שלא ניתן לאלף".