הארמון של מלכתא

לא, באמת.
כולכם. לכו תזדיינו.

כל כך בא לי לצעוק את זה לתוך המדבר שמחוץ לחלון שלי.

את כולם לשלוח לקיבינימאט.

הודעה שכותרתה- "מהממת".
ואני חושבת לעצמי "שיט, מישהו ממכריי מהקהילה הגאה עלה עליי", הרי אין שום סיכוי שגבר סטרייט שלא מכיר אותי, יקרא לי ככה!!!


לא. זה רק עוד נשלט המגדיר עצמו "מנוסה".
הו וול...


לעומת זאת, יש את החנון הזה בטלוויזיה.
האישה שבי חושבת- "איזה חמודדדדד"
השולטת שבי חושבת- "יש לו פרצוף נשלט. יש פוטנציאל"
הרווקה שבי חושבת- "איפה מכירים אותו?"
ובאמת, איפה מכירים חנונים כאלה? מנומסים, חמודים, חכמים, תמימים ומצחיקים?
הרי ל"יפה והחנון" אני לא אלך (לא טיפשה מספיק ל"יפה", אופנתית ומטופחת מדיי ל"חנונית") ובמוסד הלימודים שלי אין "מקצועות חנונים" אז.... איפה???

שלכם ברגשות מעורבים,
מלכתא. מלכת האהבה ^____^

יש פתגם רוסי עממי שאומר:
"אל תדרוך על החרא והוא לא יסריח"

אם כן, מדוע יש אנשים שמתעקשים לדרוך על חרא, ועוד אחד שכבר הסריח?

וכן, אני מדברת עליכם "גברים" שנתקלתם באישה גדולה עליכם,
וגם על זונות עלובות נפש שפוגעות בגברים עדינים ומקסימים.
למה???
עכשיו התעצבנתי.נרגעתי. ושוב התעצבנתי.
זה כל כך לא הוגן!!!
תפסיק לענות את עצמך.
אני הפסקתי עם ההרגל המגונה הזה, ואפילו ההודעות ממה-שמו כבר לא מזיזות לי מחוש... אז מה יהיה איתך, נשמה שלי? אני דואגת לך והיא לא שווה אותך.

תעשו לעצמכם טובה,
אל תחזרו למעגל הרסני,
אל תפנו לאנשים שכבר פגעו בכם ורק יחפשו דרך להמשיך לעשות זאת.

שיהיה ערב טוב ושקט קוראים יקרים :)

אני מקווה שאתם לא מגיבים כי אתם במחאת הפראיירים.
יאללה, כל מי שתל אביבי, להזיז ת'תחת לשם!!!

כמה חבל שאני צריכה ללכת לישון ולא יכולה לנסוע לתל אביב עכשיו.
ווואי כמה עצבים יש לי על הפרזיטים שלא עושים צבא.

אוטוטו מוצ"ש,ואני שוב עושה חשבון נפש...
חשבון נפש קטן כזה, שאני חייבת לעצמי בשביל לנקות את הראש והנפש.
לדעתי כל אחד חייב לעצמו איזה חשבון קטן כזה מדיי פעם.

המסקנות אליהן הגעתי הן די אישיות, ולא ניתנות לחשיפה כאן.
אבל איכשהו הגעתי שוב למסקנה, כמו תמיד, שיהיה טוב.
זאת לא תקוות שווא, משום מה האינטואיציות שלי אומרות לי שזה מה שבאמת יקרה.

שלשום פגשתי כל כך הרבה אנשים, חדשים וותיקים שלא ראיתי שנים,
שלשום הגעתי למסקנה שאני די אוהבת את העבודה שלי- למרות שהיא די קשה.
כבר שבוע שאני חיה עם המחשבה שהרבה יותר כייף ושקט ורגוע לי בלי כל הצד במשפחה שניתק איתי קשר,
ואתמול סוף סוף שילמתי את החלק הראשון של השכר לימוד לשנה"ל הקרובה ובכך עשיתי צעד אחד נוסף לעבר החיים האקדמיים באוקטובר הקרוב.
פתאום אני מגלה שהמון אנשים הולכים ללמוד במוסד הלימודים שבו אני הולכת ללמוד, ומפגש עם חלקם עשוי להיות מעניין..המ המ...
באסה שאין הרבה אנשים בדסמים בעיר שלי, הרעיון של הליין או לפחות המסיבת פטיש החד פעמית- יצטרכו לרדת מהפרק.

רציתי לכתוב משהו חכם ומשנה סדרי עולם, אבל אין לי,
ולכן אני אסתפק בלאחל לכולכם עוד כמה שעות נפלאות של השבת,
ושבוע מדהים.
ופליז פליז אל תיעלמו לי (אתם יודעים למי זה מכוון), דברו איתי כי התגעגעתי.

הייתי כאן וחשבתי להגיד שלום 😄
שתדעו שאני חיה, ולא מתתי באיזשהי תאונה מסתורית... ובכל מקרה לקחו לי את הרכב הזמני שהיה לי, אז אין לי יותר מדיי סיכויים למות... ובכל מקרה, גם אם יגידו את שמי במסגרת שחורה בחדשות, אתם לא באמת תדעו שזאת אני ..חחחח
אניווי,
בימים אלה אני עובדת בעבודה תובענית מאוד.
ובלי שום קשר, די איבדתי את התשוקה ואת העניין במקום הזה. פחות מעניין אותי הבלוג, פחות מעניין הכלוב, פחות מעניין מסיבות, פחות מעניין שליטה ופחות מעניין נשלטים. זה בסדר, זאת רק תקופה.
נראה לי שבכל מקרה, גם בלי חידושים מרעננים, יש כאן מספיק חומר לקרוא (רק תזכרו להשתמש ב"ארכיון" או ב"עמוד קודם" בתחתית עמוד זה),
מקווה שיעניין במשהו.

אתמול צפיתי בפרק של "מחשבות פליליות" שבו גבר שולט חטף בחורה, שטף לה את המוח, והפך אותה לנשלטת מוחלטת 24/7.
אני מודה שהדבר די הפחיד אותי. בפרק הזה הנשלטת ילדה ילד מהשולט, שלקחו ממנה, וכל הזמן סחטו אותה ואיימו לפגוע בילד. השולט היה פוגע בנשלטת, שלא היתה מדברת ללא רשות ואפילו לא העזה לדבר עם אמא שלה בלי האישור של השולט.
הפרק הזה ממש הפחיד אותי, במיוחד לאור העובדה שמדובר "בעולם שלי", אפילו אם אני בחלק של הפמדום ולא של המיילדום.
וזה הזכיר לי את השיחה שהיתה לי עם ידיד טוב השבוע כשיצאנו לראות כדורגל בפאב (ואני יודעת שאתה קורא את זה חחח), על זה שיש אנשים שלוקחים את העולם שלנו בצורה שגויה ולא נורמלית לחלוטין.
וכאן אני כן אנצל את הבמה בשביל להעביר עמדה.
אני חושבת שעולם הבדסמ הוא לא עולם רע. אסור בתכלית האיסור לקחת את העולם הזה למקום רע!!!
אסור לשולטים להרביץ לנשלטות בשביל לפרוק עצבים, אסור לשולטות לנצל נשלטים רק בשביל סקס מזדמן, אסור לנשלטים "להסכים" לקבל קצת מכות בשביל סטוץ עם שולטת, ועוד ועוד.
אני לא מוכנה לסבול שאנשים משתמשים בבדסמ בתור תירוץ לעליבות שלהם, לחוסר יכולת לשלוט בעצבים, לחיפוש אחר סקס טפל, לניצול רגשי של נשים או לניצול כלכלי של גברים.
חשוב לזכור שלפני הכל- אנחנו בני אדם!
וזהו...

שיהיה לכם שבוע טוב ותקראו הרבה ספרים :))))

איזה מזל שיש לי את השגרה.
את העבודה...
בה צריך לקום ב5,
לנסוע שעתיים,
לעבוד 10 שעות,
המון חומר חדש ללמוד,
המון הסתובבויות באתר בניה,
המון אנשים מחו"ל שרק מדמיינים שיודעים אנגלית,
המון עובדים טיפשים שחושבים שאני השטן שלא רוצה לחלק משכורות,
המון אנשים זקנים שחושבים שאם יצעקו יצאו גברים,
מעט מאוד נשים ואלה שיש.. מוזרות,
בוס אחד ששלח אותי בתור מרגלת לשטח.
וגם...
שעתיים נסיעה הביתה,
כל יומיים מיגרנה,
סבא חולה,
סידורים של אמא, של סבתא,
ובין לבין תור לרופא,
והחברים רוצים לאילת ולים,
אבל לא באמת יש זמן לדבר על זה...כי אני בעבודה.
ולמה לא נשאר זמן?
למחשבות, לרגישות, לפגיעות ולגעגועים.
מצויין 😄
המתכון הבריא להשכיח צרות ועוד להרוויח על זה כסף-
זה לעבוד.

אורון, אני מתה עליך!!!



"אני טובה מדיי, יש לי דפקא בראש"
"אין לך דפקא, את בסדר גמור. פשוט עוד לא מצאת מישהו שראוי לכל הטוב הזה".
ואחרי אתמול יש לי חשק לכתוב עוד סיפור. כבר יש סיפור בראש.

איך יודעים שמישהו אינטרסנט באמת?

כשרע לו- אתה הראשון שהוא יתקשר אליו וינסה לעורר בך רחמים. יעשה הכל כדי שתעזוב הכל, תעניק לו תשומת לב ותנחם אותו.
כשטוב לו- הוא לא יטרח אפילו לשלוח סמס "מה קורה?"

כשטוב לך- הוא ינסה בכוח לדחוף לך את הצרות שלו.
כשרע לך- הוא יביע עניין במרוחק, ואז יתנדף.

ובכלל, זה עצוב שאנשים מסויימים מתלוננים על זה שהשקיעו בי "הרבה אנרגיות", כשלמעשה אני זאת שעייפתי מלהשקיע בהם.
ויתרה מזאת, אני שונאת אנשים שמתחבאים מאחורי התחושות שלהם.
אם יש לך משהו לומר לי בעקבות הפוסט הקודם שלי, אל תכתוב על זה בבלוג שלך בצורה של שקרים מעוותים בשביל שירחמו עליך. אתה יודע את הטלפון שלי. ידעת אותו טוב מאוד כשהיית צריך עזרה.

מלכתא לא מתנדפת לאנשים שצריכים עזרה, אבל היא שונאת כפיות טובה ואנשים שלא מעריכים.

התעוררתי הבוקר עם מחשבה מוזרה על כך שהעולם שלנו, וכל מערכות היחסים הקיימות בו,
מבוססות על אינטרסים.
נשמע דבר נוראי לומר, ואולי בעבר לא חשבתי כך, אבל נדמה לי שכך פועל העולם היום.
אני אדגים...
במערכת יחסים זוגית: בת הזוג מקבלת מישהו קבוע, מישהו לחבק, מישהו להשוויץ בו "יש לי חבר", מישהו להתלונן לו על כל הצרות, אבל בעיקר מישהו שתמיד יהווה משענת ותמיכה. בן הזוג מקבל סקס קבוע, טיפוח אגו, בת זוג קבועה שמונעת כאבי ראש ולב.
אינטרס חבוי.
במערכת יחסים בדסמית: השולט\ת מקבלים חיזוק לאגו, פורקן מתחים, פורקן עצבים, קורבן. הנשלט\ת מקבלים מישהו לסגוד לו, תחושה של הגנה וביטחון, סוג של קיר שמאחוריו מרגישים מוגנים.
בחברות אפלטונית\ידידות: בד"כ יש צד שמעוניין במשהו שיש לצד השני. מקבלים שותף לבילוים (כי אתה לא באמת תלך למועדון לבד), מקבלים מישהו שאפשר להתבכיין לו על מה החבר\ה עשו, מישהו להתייעץ איתו ("תראי איזה חתיך, נראה לך הוא שם עליי?") וכו' וכו'.

לעתים האינטרסים נשארים חבויים, כלומר בתת מודע שלנו.
כשאנחנו בוחרים פרטנר לכל סוג של מערכת יחסים, אנחנו לא אומרים לעצמנו "יש לו משהו שאני רוצה", ולכן מתקרבים. לפחות לא האנשים הנורמלים, הלא-אגויסטים.
לעתים, האינטרסים מאוד גלויים וברורים לעין.
לאחרונה נגמרו לי כמה "מערכות יחסים" מסוגים שונים.
הן נגמרו לא בהכרח בצורה יפה, וזה דחף אותי למחשבה שלא הייתי אלא אינטרס של אנשים שונים.
וואלה, מאוד נוח לקבל. מאוד נוח לקבל בחורה יפה לצידך, גם אם בתור ידידה. מאוד נוח לקבל שולטת שמוכנה לעשות בשבילך הרבה יותר מאשר להצליף לך על התחת. מאוד נוח לקבל עצות עידוד ותמיכה ממישהי חזקה, שכבר עברה את מה שעברת בחיים.מאוד נוח לקבל בת זוג תומכת ומבינה שלא דורשת הרבה ומסתפקת במועט. מאוד נוח. לכולם מאוד נוח. לא בטוחה שלי נוח עם זה.
כמה שזה נורא לומר, אני מרגישה שבאיזשהו מובן אנשים מסביבי כל הזמן "מנצלים" אותי ו"משתמשים" בי.
פתאום, כשקיבלתי רכב לחודש, מזמינים אותי לבוא לפה ולשם ולככככל החברים יש "רעיונות מגניבים" לאן לנסוע.
פתאום, כשמישהו עמוס ועייף, נורא אטרקטיבי שיש מישהי שתלטף, תאהב, תחבק, ואפילו לא תדרוש שתגיד לה שאתה אוהב אותה.
פתאום, כשיש בחורה שפוגעת בך נורא נוח למצוא נחמה אצל מישהי אחרת, שתזכיר לך את ההיא, אבל תהיה גרסה עדינה ומשופרת שלה.ואז להשליך עליה את כל הכעסים שלך.

אני לא כועסת, אני אפילו מוצאת את זה הגיוני.
רק חבל שיש אנשים שיודעים לקחת ולא יודעים לתת. אני לא אוהבת את זה. כי גם לי יש אינטרסים שאני רוצה לנצל, גם אם זה אינטרס פשוט כמו לקבל לייק בפייסבוק או באמת להרגיש שאנשים שמחים בשמחתי על כך שהתקבלתי ללימודים (כן כן, התקבלתי, ובלי מבחני כניסה בגלל עמידה בתנאי קבלה אוטומטיים).
מאז שגיליתי, אתמול, שהתקבלתי ללימודים, קיבלתי 35 לייקים, כמה סמסים, כמה טלפונים, וכמה הודעות בסגנון "מזל טוב".
חמישה אנשים קיבלו ממני הודעות אישיות על כך. שניים שמחו, אחד כתב לי "איזה יופי מזל טוב, אני עסוק נדבר אח"כ" (ומאז לא דיבר איתי), אחד ענה בסמס "כייף לך אני מניח", ואחי המאומץ ששמח מאוד אבל גם היה עצוב לו שאני לא "מנצלת את הגיל שלי". (רזוווששש אני מתה עליך!)

בשורה התחתונה....
אני לא מוכנה להיחשף עוד, ולהיפגע.
אני לא מוכנה להרגיש עוד, כי רגשות הם לפעמים שליליים.

שיהיה לכם המשך שבוע נפלא 😄