לפני 12 שנים. 10 באוגוסט 2012 בשעה 21:38
לילה. חושך. היה זה ליל ירח מלא והזאבים ביער העבות הסמוך יללו, צמאים לטרף.
בסמוך לאותו היער היה בית כלא מוזנח. בית הכלא הישן לא הופיע בשום מפה, הגיעו אליו אסירים לעתים רחוקות, ובדרך כלל היו אלו אסירים שהועברו מבתי כלא אחרים לאחר שעשו בעיות.
העיירה הקרובה ביותר היתה במרחק קילומטרים רבים ואספקה הגיעה אחת לשבועיים, בדרך כלל שאריות שלא הגיעו לבתי כלא אחרים ושלא נלקחו ע"י הנהגים הממורמרים ממשכורתם הנמוכה.
כמה שעות קודם לכן הגיע "משלוח" חדש לכלא.
אסיר מס' 24557 היה בחור צעיר, בשנות ה20 לחייו, שהופלל בפרשייה עמומה כלשהי. מכיוון שלא הצליח להוכיח את חפותו, הוא נשלח לכלא לתקופה לא ארוכה. בבית הכלא הראשון שלו הוא נאלץ "לשרוד" אך לאחר ששוב היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, הגיע שוב לבית המשפט שם הוחלט שאמנם עונשו לא יוארך, אך הוא יבלה את המשכו בבית הכלא המבודד, הסמוך ליער.
מנהל הכלא היה לקראת פרישה לפנסיה, ולמעשה אף פעם לא היה נמצא בו. מנהלת הכלא בפועל היתה קצינה צעירה ושאפתנית, שהסיבה היחידה שהסכימה לקבל את העבודה היתה היעדר הפיקוח במקום ו"השעשוע" שהיא ארגנה לעצמה. כשהיתה משועממת היתה דואגת לעצמה לבידור, היתה מארגנת קרבות אגרוף בין אסירים, מעודדת תחרויות, ובעיקר משתעשעת מההשפעה שהיתה לה על הגברים המיואשים.
בלילה הזה היא היתה שמחה וחיככה את ידיה בהנאה, כיוון שהגיע אליה "טרף חדש", אסיר חדש שאיתו תוכל להשתעשע במשך שבוע שלם.
האסיר ישב על כסא, ידיו אזוקות למשענת מאחורי גבו.
המנהלת ישבה על השולחן שממול לכיסא והביטה בבחור.
"אז ככה... אני מנהלת הכלא. אני מחליטה מה אתה עושה ומתי, וכדאי מאוד שלא תעצבן אותי. אתה תעשה בדיוק מה שהסוהרים יאמרו לך לעשות, ואני אומר לסוהרים מה אתה תעשה. ככה זה עובד פה. אם אתה כאן- סימן שהצלחת להסתבך בכלא הקודם שלך, תנסה לא לעשות את זה כאן. ועוד משהו... אתה יכול לצרוח כמה שאתה רוצה אבל מכאן אין לך לאן לברוח", היא נאמה בפניו את הנאום הקבוע ולאחר מכן העלתה חיוך שבע רצון על שפתיה האדומות כדם.
הבחור הצעיר נראה מבולבל וניסה להעלות חיוך על שפתיו.
"הכל ברור לך?!"
הוא הנהן.
"לא שמעתי אותך!" היא גערה בו ולפתע התרוממה מהשולחן במהירות וסטרה על פניו
"כ...כן" הוא גימגם.
"מעולה".
לאחר המפגש עם מנהלת הכלא, נלקח האסיר ממשרדה והועבר לתאו. הוא נרדם כמה דקות לאחר מכן, מקווה שהסיוט הזה יגמר בקרוב. לא היה לו מושג שהסיוט רק החל.
הוא נרדם עמוק. לקח להם זמן להעיר אותו והוא התעורר רק לאחר שנשפך עליו דלי של מים קרים. הוא התעורר בבהלה.
"קום טינופת," מישהו אמר ולאחר שהולבש לו שק על הראש הוא נקלח מתאו.
הוא פקח את עיניו לאחר שהשק הוסר ממנו.
האור בחדר היה קלוש ולקח לו כמה שניות על מנת להבחין במנהלת הכלא עומדת מולו.
שפתיה כרגיל היו אדומות כדם, אך הפעם היא לבשה שמלה שחורה לא ארוכה בכלל וכן נעלה נעלי עקב שחורות, שערה היה פזור ופראי והוא לא הבין איך קודם לכן לא הבחין שהוא אדום כמו השפתיים שלה.
"אמרתי לך לא להסתבך"
"לא עשיתי כלום. רק ישנתי"
"לא קיבלת רשות לישון"
"אז מה הייתי אמור לעשות?"
היא ניגשה אליו ותפסה את ראשו בידיה, "עכשיו אתה תשלם", ומשכה בכוח את ראשו לאחור.
היא דחפה את הברך שלה לתוך בטנו, לא כואב מדיי, עדיין לא.
הוא התקפל מעט מהכאב, היא סטרה על פניו, "לא לבכות נמושה, אני רק התחלתי איתך"
"מה נראה לך שאת עושה?! אני לא הרכוש שלך, אני אסיר ויש לי זכויות!" הוא צעק לפתע
הוא התכופפה כך שפניה היו קרובות לפניו ואז אמרה בנחרצות "זה בדיוק מה שאתה, הרכוש שלי. מהיום ולעוד שבוע. אז תסתום את הפה שלך ותפתח אותו רק אם אני אחליט שאתה פותח אותו. תנסה להינות קצת," והיא קרצה לו תוך הנפת ידה והנחתה של סטירה נוספת על פניו.
לאחר שהתיישרה היא הביטה על האסיר המתעוות בכיסאו. ידיו עדיין היו אזוקות למשענת הכיסא. היא הוציאה סכין יפנית מאחד הכיסים שלה והחלה לחתוך את מדי האסיר שלו.
בתחילה חתכה חלק עליון. לאט לאט החלה להתקרב עם הסכין למפשעתו. היא חתכה את המדים באזור מפשעתו ולאחר מכן גם את תחתוניו. הפתח הנפער היה מספיק גדול בשביל ששק האשכים ואיברו המתקשה יצאו החוצה ויהיו גלויים בפניה.
"תראו תראו, אתה לא כל כך סובל אחרי הכל..." היא אמרה ולפתע תפסה בחבילה. היא הפרידה בין הביצים לזין, מניחה לביצים ולופתת את הזין שלו. היא נעצה בו את ציפורניו, הוא נע בכיסא והוציא קולות קלושים.
היא תפסה בכיפה של איברו בידה אחת, והחלה לסטור עליו בידה השניה, סטירות קטנות מכל צד. לאחר מכן חזרה לטפל בביצים שלו. היא תפסה אותם ביד אחת והחלה למשוך ולמעוך.
"לאאא! תפסיקי!" הוא צרח
"שתוק!" היא ציוותה עליו וסטרה על פניו. לאחר מכן הזדקפה והמשיכה לסטור לו, שוב ושוב. היא המשיכה לסטור לו עד שפניו הלבנות החלו להאדים.
לאחר מכן חזרה לביצים שלו והמשיכה למשוך ולמחוץ. כנראה שהיה לו מאוד כואב כיוון שלא הפסיק לצרוח, אלא כשהחל להבין שהצרחות שלו רק מדרבנות אותה יותר ויותר.
לאחר שהחלה להשתעמם, היא תפסה במשענת הכיסא והחלה בעדינות לדחוף אותה קדימה.
"מ...מה את...?,"אבל לפני שהספיק לסיים את השאלה הוא כבר עמד על ברכיו כשהכיסא קשור לגופו. פלג גופו העליון משך אותו מטה אך ידיו היו מחוברות באזיקים לכסא, וזה גרם לו להתפתל כמו תולעת. היא נהנתה מהסיטואציה המשעשעת במשך כמה שניות ולאחר מכן שיחררה את האזיקים מידיו. היא בעטה את הכיסא ממנו. הוא ניסה להתרומם אך היא דחפה אותו בגבו מטה, "שלא תעז לקום" היא ציוותה עליו.
כשעמד שוב על ארבע, היא הורידה ממנו את מכנסיו לגמרי, חושפת ישבן לבן ונוח ללפיתה. היא תפסה בישבנו ולאחר מכן החלה לסטור עליו. לאחר כמה שניות החלה להוסיף להצלפות אביזרים שונים שמבטה נח עליהם. היא הוסיפה סרגל, בקבוק ריק, אפילו את אחת מנעלי העקב שלה. היא הצליפה בו ושרטה את הגב התחתון שלו, עד שכולו היה מלא סימנים אדומים. מרוב סיפוק היא החלה להתגרות מינית. היא הרגישה את ההוריקן הקטן בבטנה התחתונה הולך ומתגבר.
היא הרימה עוד יותר את שמלתה הקצרה והפשילה את תחתוניה האדומים. היא התקרבה עם מפשעתה לפניו ולאחר מכן דחפה את ראשו מבין רגליה. הוא מיד הוציא את לשונו בהנאה והחל ללקק את פנימיותה כשהוא עומד על ארבע. היא משכה את ראשה אחורה בהנאה והחלה להשמיע קולות תענוג.
היא נהנתה במשך כמה דקות כשהיא תופסת את ראשו ודוחפת אותו פנימה, לאחר מכן הרפתה ממנו.
היא הוציאה מאיפשהו רצועה של כלב והלבישה עליו. היא החלה ללכת, אמרה לו "בוא" והוא החל ללכת אחריה, כך הם טיילו בחדר.
"אהה... המנהלת, אני צריך פיפי"
"בוא" היא אמרה והובילה אותו לפינה כלשהי בחדר האפל, שנראה יותר כמו מרתף מאשר חדר.
היא נעצרה בפינה והורתה לו להטיל את מימיו.
"אההה על הרצפה?"
"כן, אתה כלב, ככה כלבים עושים את צרכיהם" היא ענתה וסטרה לפניו.
הוא הובך מאוד אבל ידע שלא כדאי לו להתעסק איתה. הוא תפס את איברו, כיווץ את שריריו ולאחר כמה שניות של מאמץ החלו לטפטף מקצהו טיפות של שתן. לאחר שהוא סיים, היא משכה אותו אחריו, הוא המשיך ללכת על ארבע.
"פה גדול" היא אמרה והוא פער את פיו. היא הכניסה סמרטוט מסריח לפיו והחזירה אותו לפינה בה השתין לפני כמה שניות, שם הורתה לו לנקות את השתן מהרצפה.
הוא ניקה בהשפלה רבה, מנסה לא לחשוב על כך שהוא למעשה מנקה שתן!
לאחר שסיים היא החזירה אותו לכיסא, הושיבה אותו, שוב אזקה את ידיו לכיסא והניחה את הסמרטוט על רגליו, מכסה את מבושיו. הוא נגעל.
לאחר מכן קראה במכשיר הקשר, "בואו לקחת את הטינופת הזה".
סוהרים שאת פניהם לא ראה שמו שק על ראשו והוציאו אותו מהחדר. הוא נלקח למקלחת שם קיבל מדים חדשים במקום שאריות הבד שנותרו מהמדים הקודמים שלו.
למחרת, בארוחת הבוקר,כשהוא עייף לאחר שעות שינה בודדות בלבד, החל להכיר את שאר האסירים בבית הכלא.
"נו, הכרת את המנהלת? היא כבר עשתה לך קבלת פנים?" שאל אחד מהם, והאחרים צחקו.
הוא נבהל מהשאלה, "מה, היא עושה את זה לכולם?"
"בטח, ולמי שעושה צרות היא ממשיכה לעשות את זה. חבל רק שהכלבה לא חושפת קצת ת'כוס, הייתי מת ללקק לה אותו" ענה אסיר אחר.
"מה, היא לא נותנת לאף אחד לרדת לה?" אסיר 24557 שאל בפליאה.
"היינו מתים" ענה אחד האסירים.
מאותו היום ואילך האסיר עשה צרות בכל יום, ובלילות מצא את עצמו משלם על כך במרתף של מנהלת הכלא.
בפעם הבאה שנפגשו היא הבהירה לו שבמרתף הזה הוא עונה לה ב"כן, המלכה" ומחוצה לו ב"כן, המנהלת".
הוא החל לאהוב את זה.
לילה. חושך. היה זה ליל ירח מלא והזאבים ביער העבות הסמוך יללו, צמאים לטרף.
הוא היה צמא למיציה של מנהלת הכלא, המלכה שלו.
