לפני 10 שנים. 13 באוקטובר 2014 בשעה 22:00
יש ימים שבהם לא בא לי להיות חזקה.
לא בא לי להמשיך לסחוב את כולם על הגב שלי.
להגן, לטפל, לפנק, לחנך ולהסביר.
אני חסרת סבלנות יותר מבדר"כ להקטנת הראש ולטמטום של יותר מידי עובדים.
לא מוכנה להמשיך ולספוג חרא של אורחים שחושבים שקנו אותי יחד עם החדר שלהם לשבועיים הקרובים או להיות שק אגרוף של אנשים אהובים שהתרגלו שאני יכולה לספוג הכל ובחיוך.
אני עייפה, מותשת פיזית ונפשית.
כל מה שמתחשק לי זה להישען על מישהו, לשים עליו את הראש, לקבל חיבוק עוטף ומכיל.
שיעשו לי נעים, גם בגוף וגם מבפנים.
היום היה יום כזה.
מזל שיש לי כמה אנשים טובים ואהובים בחיים.
אחד שיודע להצחיק עד דמעות, אחר שיודע להציק, גם עד דמעות כמעט.
מחר אני נפגשת עם אישה אהובה מאוד שתמיד עושה לי טוב ואחד שאולי יהיה גם ידיד בקרוב.
בעצם...היום כבר מחר!!
