לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 19:36
בפעם הראשונה שסיפרת לי מה הוא עשה בכיתי יחד איתך.
ליטפתי אותך במלים ובמגע מרגיע שתוכלי לישון וכשקמת ניסית לחזק אותך שתביני שמגיע לך יותר ושאת בהחלט יכולה בלעדיו.
כמובן שלא הקשבת לי או לאף אחד אחר אלא חזרת אליו ועשית שוב את הטעות של להאמין לו ובו ואפילו נכנסת להיריון והיית כ"כ מאושרת כי חשבת שזה ירגיע אותו.
בפעם השנייה שסיפרת לי כבר לא ליטפתי, נכנסתי בך במלים וצעקתי את הכאב של שתינו החוצה והחזקתי אותך בזרועותיי כשהתפרקת בדמעות קורעות לב.
למרות הכל חזרת אליו שוב, האמנת לו שוב ואפילו נכנסת להריון שוב.
בפעם השלישית שזה קרה כבר לא דיברת, התביישת בעצמך ובצדק. ישבת מולי ופשוט בכית.
אז לא, אני ממש לא מרחמת עלייך יותר, אני לא מבזבזת יותר אנרגיה ועצבים על אנשים שלא מוכנים להשקיע בעצמם.
I'm done.
