היה לי חסר משהו...הבנתי מה. תקראו עכשיו בליווי השיר.
קבעת איתי בביקתה המבודדת שלך שנמצאת בתוך יערות הכרמל.
באמצע יום עבודה. החלטתי לצאת לכמה שעות. היה לי חשק בלתי נשלט להיות בקירבתך.
בדרך לשם הגעתי בקושי לקרחת יער קטנה מלאה בפרחים. הכל מלבלב מסביב. שם אמרת לי לחכות לי ליד עץ אורן זקן.
הגעתי לעץ..הלכתי הרבה זמן כי לצערי ג'יפון שלי הוא לא ג'יפ וכרגיל נתקעתי בדרך. כמשהו נוסף שאופייני לי, זה שסוללת הנייד שלי כרגיל התרוקנה, בזמן הכי לא מתאים. מרוב עייפות לא הייתי יכולה לעמוד על רגליי. הרמתי את החצאית הצמודה והתיישבתי. עלי שלכת כיסו את תחתוניי. אני שואפת את האויר הנקי. הציפורים מזמזמות מסביב. בית החזה שלי עולה ויורד. ההתרגשות לפגוש אותך, אינה נותנת למחשבות הגיוניות לחדור לראשי.
אני לובשת חצאית כחולה קצרה ומגפיים אפורות שמתמזגות עם האדמה . אני רוצה להראות סקסית בשבילך. חוששת לאן זה יקח אותי ובכך מקרה מחליטה ללכת על חצאית. היית עדין לא ביקשת ממני שאופיע בלבוש מסויים, אמרת ש"רק שיהיה לך נוח". השמש שיצאה לרגע מהעננים, מכה על ראשי. עייני הירוקות קורנות ומשדרות שאני כלבה. אבל אני חוששת. משהו בשיחה שלנו היה נשמע לי קצת אפל וחשוד. ועדיין עם כל החשד הזה ..כאילו כוח עליון דחף אותי לזרועותיך. הסקרנות שלי השתוללה והתחרתה עם דפיקות ליבי, מה החזק בין שניהם.
אני ממתינה ואתה לא מגיע. אני מתאכזבת. אני שונאת להתאכזב. הדמעות חונקות את גרוני. תחושת ה"לא מוצלחת" אופפת את גופי. אני עייפה ומותשת, ללא סוללה. בחצאית מלוכלכת ותחתונים שנרטבו מלחות האדמה מעורב בסירופ כמהה.
חוזרת חזרה למכוניתי ולא מצליחה להתניע. מרוב התרגשות השארתי את האורות דולקים , מה שגמר לי את המצבר. החושך כבר ירד .
קולות היער משגעים. היה נדמה לי שראית דמות כלשהיא מסתתרת לה אבל את לא בטוחה.
אני יוצאת מהאוטו. מתחילה לצעוד טיפה מהר מחשש. הצעדים הופכים לריצה. מנסה לא להביט לאחור. הפחד משתלט על כל איברי. לעיתים אף נדמה לי שאני מפסיקה לנשום. הצללים של העץ נראים לי כזיינים המוכנים לחדור בי ולקרוע אותי לגזרים.
לפתע אתה מגיע מאחוריי ומניח יד על פי ואוחז בי חזק ביד שניה.
אני מוציאה צרחה ונאבקת בכל הכוח אבל לא מצליחה. אתה חזק ממני פיזית.לאט לאט אני מרגישה שאני נחלשת. העייפות מכל היום הארוך אינה נוטשת אותי. יש לך סחרחורת... חולשה... אורות מרצדים בעיני...אני עוצמתן אותן . מרגישה איך הכניעה משתלטת על גופי. אני מתעלפת. ראשי צונח. אני נופלת לזרועותיך. לא נופלת ממש , אלא נשפכת אל תוך זרעותיך החזקות.
אתה נושא אותי בזרועותיך החזקות לאוטו שלך. מניח אותי שם בעדינות ומסיע אותי לביקתה שלך.
משכיב אותי על המיטה וקושר את ידיי מעל לראשי לראש המיטה.
אתה מביט בי. אני נראית שלווה ויפה כשאני שוכבת מעולפת ורפויה. אתה מעביר יד על פניי ומקרב את שפתי לפיך.
אתה רוצה לחכות שאתעורר. אך אז אתה מביט בשדיי ולא יכול לעצור. מעביר בעדינות את אצבעותיך ובשקידה פותח על כפתור מהחולצה המכופתרת שלי. פותח את החזיה ולא מבוגל להתאפק שלא לגעת בפטמותי הזקורות. מתפלא כיצד הגוף שלי מגיב כלפיך, למרות העילפון.
ורגלי החלקות..אתה מניח את ידך על רגלי ומחליק אותה מלמטה למעלה עד מתחת לחצאית. איבריך מתקשח ומאיים להתפוצץ דרך המכנס ההדוק מדי שלך.
אתה יודע שאני מרגישה אותו מתחכך מעט ברגלי. אתה לא נותן לו את החופש שהוא כל כך זקוק לו. אתה עדיין מאופק. נושק לי ומסניף את צווארי. בודק את מידת ההתאמה של ידייך לצואר העדין שלי. מצליח לחוש את הדופק.
אתה כבר לא יכול לשלוט בעצמך ומכניס לי יד לתחתונים. חם ורטוב שם.חודר עם אצבע בי. מודד עת גודל הנרתיק שלי, את הרוחב והעומק. החשק בך עולה. אתה מוריד את התחתונים שלי בעדינות. את מכנסיך ובידך השניה מוציא את איברך הזקוף והפועם וחודר אליי לאט לאט ובעדינות. מרגיש את החום והלחות בפנים. נועץ את עצמך בתוכי. מפלח את בשרי. ולא זז. רק מרגיש.
אתה לוחש את שמי ולוקח מטלית לחה ששמת ליד ומעביר ברכות על פניי. אני משמיעה אנחה ומתחילה לזוז. עייני נפתחות ואימה מציפה אותי. אני נבהלת ולא מבינה מה אני חשה? מה קורה?
לאט לאט חושיי חוזרים אליי. אתה בקול סמכותי, גברי ועמוק אומר לי להרגע. ואומר לי לא לזוז. אני מבועתת. בא לי להשאר ולברוח יחדיו. החום מציף אותי. אתה אומר "את שלי עכשיו ואין לך לאן לברוח". אבל אתה גם מלטף את פניי. אני מוצאת את הדאגה כלפי בליטופים שלך. מוצאת בהם בטחון מה שעוד יותר מבהיל אותי.
אני נאבקת קצת ולאט לאט מבינה שלא אוכל. וגם לא רוצה. אני נרגעת. מתמסרת אליך. מרגישה אותך בתוכי. כאילו נועץ אותי למיטה באמצעות האיבר שלך. נועץ אותי אלייך.
אתה יוצא מתוכי ונכנס שוב בעדינות. וזז שם ימינה ושמאלה. מרגיש שאני רטובה ורוצה אותך יותר ויותר. אתה מנשק אותי ומרגיש איך לשוני לופתת את לשונך.
אתה מגביר קצב ונכנס עמוק יותר ומהר יותר ומרגיש את הרטיבות שלי מתגברת. ואילו אני מרגישה איך האיבר שלך גדל ומתקשח בתוכי ומגיע עמוק עמוק. ממש יכולה להרגיש אותו במעיים שלי. מרגישה אותו כסימן קריאה כאשר אתה שב וחוזר על המילים "את שלי".
אני לא רוצה שתצא. אני מתמסרת ונכנעת לתחושותיי. הפחד חולף לו.
אתה שואג וגומר בתוכי. נושק על פי.
מוליך אותי בעוצמה אל הכלוב שעומד בפינה. "יש לך הרבה מה ללמוד, את תהיי יותר בוטה", אתה אומר לי ומשאיר אותי בכלוב לפרק זמן לא מוגבל. אבל אני יודעת שתשוב להשתעשע בי במהרה.
