אני 4 שבועות בתהליך. תהליך לא פשוט. אני משילה לאט לאט את משקלי. אך הגוף...הגוף מתמרד לו. כאילו שמבקש לא להוריד ממנו את השכבות העוטפות. כאילו חושש להיות חשוף יותר לסביבה. אז ראשית חשתי פגיעה בחשק המיני. הפגיעה בדיוק בדבר שאני כל כך נהנת ממנו. ממש בול פגיעה. אם אי פעם אשקול לעשות תיזה אולי אחקור את הנושא לעומק. בטוחה שאקבל תוצאת מובהקות של קשר.
לאחר מכן היה שבוע של חשק בלתי נשלט לממתקים...היה קשה, הסתפקתי בפירות יבשים (וכל פעם מחדש גיליתי את המרקם שלהם).
התהליך, דורש תכנון ומחשבה תמידית. זה קצת פוגע בספונטניות. טיפה פוגע בחיוך. ומתחיל להיות מאוס. יחד עם זאת אני נלחמת וממשיכה.
ממשיכה גם בהליכות וזה למרות שנקעתי את הרגל (כבר עבר) וחוויתי כוויות ( מהשניצלים שהכנתי לא עבורי).
אחרי שגופי ראה שמוניפולציות קלות מדי אינם מחסום עבורי (אגב בעבר גופי הצליח אכן לחסום אותי בדרכים אלו), הוא החליט לקרוס מעט השבוע.
חליתי. הייתי חלשה. לא הייתי במשמעת עצמית. עם כאבי גרון שדרש משהו שומני והמון דבש. עייפות ועצלנות שמתפשטת בגופי . כיום חוזרת לאט לאט לקו הבריאות ( אפצ'י) נראה כי הגוף מתרגל.
אז סיכום התוצאות עד כה... כיום אני שוקלת 81.700 וכעבור 4 שבועות אחרונות השלתי מעל ל 5 קילו. מקבלת מחמאות מהסביבה.
לירון. בלעדיך לא הייתי מצליחה לעשות זאת. התמיכה שלך והסבלנות. היכולת לנער אותי ולהחזיר אותי למקום. ההכלה שלך. אני מרגישה כל כך ברת מזל שזכיתי בליווי ממך. הינך בעל תכונות מיוחדות. תודה.
