שוחחנו... כמו שאנו משוחחים תמיד. אני אוהבת את הרגעים האלה. לשמוע את הצחוק שלך. לזרוק פה ושם הערות סקסיסטיות. להיות התמימה ולהיות מכשפה. להיות מה שאני.
היום, השיחה היתה שונה. אני מכבדת את זכותך לא לדבר. מכבדת את זכותך לשמור את הדברים בבטן. יחד עם זאת אני מוכנה לתמוך בך ולספוג את דמעותיך.
הייתי מכניסה אותך לאמבטיה עם מים פושרים ומלא קצף. שוטפת את העצב מגופך. מעסה את ראשך בסיבובים עדינים כדי להוצע ממנו את כל מחשבות השווא. מעסה את כתפייך חזק כדי להוריד מהם את תחושת עומס החיים. וכן אני יודעת שהמון דברים תלויים בכתפיים האלות.הייתי מלטפת את החזה החלק שלך כדי להזרים דם ללב הענק שלך. לב שאין לו גבולות. לב מכיל ומלא בטוב. הייתי מעסה בחוזקה את רגלייך , כפות רגלייך, עוברת אצבע אצבע כדי שתוכל לדרוך מחדש ומלצוא את הדרך המוצלחת ביותר. הייתי מנגבת אותך ומדמיינת שאני מורידה ממך את השכבה המזוהמת והמדוכאת, בדיוק כמו שנחש משיל את עורו.
והכל כדי לראות את קצה החיוך. חיוך שלך!
