נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

שוב הודעה... שוב הדופק עולה...בעצם כבר פחות.

כל כך לא רוצה שם להיות.

יותר עולה הכעס.

עולה החשש.

נמאס לי, אבל ממש.

הצהרתי שאני הולכת והלכתי

אמרתי בי בי, לא להתראות.

כן, לא רוצה אותך לראות.

כועסת על עצמי

מתוסכלת, מאוכזבת 

וכבר ממש לא מבולבלת.

היכן הדום שבך? 

כבד אותי ואת רצונותי

שכח ממני, ממילותיי

מחלומותי.

היית שחקן משנה בסרט חיי. 

סרט שהיה, דרמה מרתקת

סרט, שלו יכולתי, הייתי מוחקת.