סופסוף הצלחתי לשכנע אותו להפגש! הבנזונה החמקמק הזה... כבר יותר מ-4 שנים אנחנו בקשר און אנד אוף אבל מה? וירטואלי לחלוטין. ואני אלילה מפונקת וחמת מזג שכמותי לא רגילה לדברים האלה. כשמישהו מוצא חן בעיני במהירות אני עוברת לטלפון ואם אני אוהבת את מה שאני שומעת יהיה גם מפגש. הוא יעריץ אותי, ילקק אותי, יריח אותי, יסניף אותי אל תוכו בלגימות עמוקות וישתה אותי עד הסוף, עד שאגיע לרוויה.
תמיד סיפרתי לו כמה אני אוהבת אקסהיביציוניזם והוא תמיד אמר כמה הוא חושש מזה. חושש ממני. ידעתי מה עליי לעשות כדי לתת לו פגישה ראשונה בלתי נשכחת -
אקח אותו לארומה.
אני נותנת לו לקרוא את הסיפור* שהיווה לי השראה ואחרי כמה סטירות חזקות על נסיונו לסירוב, אנחנו יוצאות לדרך ואני כבר מתחילה להיות רטובה.
בארומה אני מרגישה אותו לידי מעלה אדים של מבוכה ואצלי מתחיל לדגדג הניצוץ המרושע, מותח לי את החיוך וחושף שיניים...
הסניף מלא, ויש תור. בקופה שלו עומדות 2 בחורות, אחת מהן עונדת תג "מתלמדת". "יופי" אני צוהלת לעצמי, "עוד קהל, כמה שיותר יותר טוב!"
אני מתיישבת לי בשולחן סמוך וצופה בעונג כשתורו מגיע. הוא מבצע את ההזמנה כיאות וכשצריך למסור את שמו הוא משפיל מבטו ולוחש: "כלבה".
אני עוצרת נשימתי בציפייה.
"מה"? שואלת בתמיהה המתלמדת הקטנה והחמודה. "כלבה", הוא חוזר על המילה בקול קצת יותר חזק ומעז להישיר אליה מבט. היא מביטה בשאלה אל החונכת שלה.
החונכת עונה לה בשעמום: "נו, זו עוד כלבה, תתרגלי. היו לנו מלא כאלה בזמן האחרון. הנה תני לו גם את הקערה הזו, כלבות מלקלקות קפה מקערה ולא שותות מספל, אלה החוקים שלהם, מה אני מבינה?". היא פונה אליו ושואלת אם הוא מעוניין במבצע קפה ומאפה בונזו בצורת עצם - מיוחד לכלבות שארומה השיקו באחרונה?
אני והכלבונת שתינו עם פיות פעורים והוא מתאושש ראשון, גופו מתחיל לרעוד ואני קולטת שהוא צוחק. הוא צוחק מלא, בקול חזק ורם, וראשים כבר מסתובבים. ואני מנגד מתמלאת בחרון, על הפנטזיה היפה שנהרסה, עליו, על ארומה, על הקלות הבלתי נסבלת בה העולם הוונילי המעוות מסתגל להכל וכבר אי אפשר לזעזע אף אחת, וכועסת גם על כל הסוטות של הכלוב החולות נפש האלה שבאות להציק לאנשים תמימים ומוציאות את הכיף וההפתעה מהכל!!!
הוא עוד ישלם על זה ביוקר, אני חושבת בקדרות וכשמדמיינת את הכוח והתנופה שאשקיע בהצלפה הגונה וטובה, ואת סימני המגפיים והסיגריות שלי על כל חלקה בעורו הרך, גם המוח הרותח שלי מתחיל להירגע.
* הסיפור שהיווה השראה: http://www.thecage.co.il/magazine,3083.html
