כמו ג'ונגל ביער הגשם של האמזונס
מלא, אפל, ייצרי, רטוב, פראי וחושני גם יחד
ושעיר - כמה שעיר!
מבטני השטוחה והחלקה משתפלת לה גבעת וונוס שלי - מלאת תלתלים שחורים וסמיכים, מסתירים לרגע והלאה במסע מגלים טפח - והנה הדגדגן - כמו ניצן של פרח והנה השפתיים התחתונות - בשומות ומצפות... רק ללקק ולנשק...
וזה עצוב... כי ממש כמו יער גשם באמזונס כך גם כוסונים חמודים ושעירים כשלי נתונים בסכנת הכחדה.
כאן (בכלוב) וגם שם (בחוץ - בעולם הונילי הקר) שיער על הכוס נעשה חזיון שנדירותו משתווה רק ליופיו. פעולת הסרת השיער כבשה כל חלקה והכל כה נטול שיער, כה... משעמם! דמוי פורנו זול, בנאלי, ילדותי.
מביך.
אני רואה את הגברים העולים לרגל לחלות את פניי (רגליי) משתאים כשמסך השיער נגול בפניהם - השוק! ההפתעה וכן, גם החרדה - הם כבר שכחו מה זה כוס שעיר ואיך אפשר לרדת או לנשק אותו כהלכה...
לפעמים הם מרשים לעצמם לתהות על כך בקול רם - אני מיד תוחבת בעזרת עקב רגלי את פניהם בחזרה אל בין רגליי - הכיצד שפחונים כלבים בני כלבים אלו יכולים לפקפק בנשיותי? במיניותי? בבחירה המושכלת והנבונה שאני עושה בטפחי את מחלפותיי היפות?
הנשלטת אנוכי? שפחה?
האם אותם באתי לשרת? העליי להכאיב לעצמי ולכוס היפה שלי ולמרוט את שערותיו? לגזול את נשיותי, את הוד מלכותי ולהפוך לילדה חלקה בשביל שפחלול עלוב שלשונו לא השכילה למצוא דרכה אל קודש הקודשים שלי בסבך שיער?
להפך הוא הדבר!
אני אהיה מי שאני - מלכה יפה וגאה על כל פרט ופרט בי כפי שבראה אותי האלה - והם - כל תפקידם הוא לסגוד לי ולהעריץ אותי בדיוק ככה - כמו שאני על כל תלתליי וכל הצוף המתוק הנחבא בתוכם.
