מעולם לא הייתי בחורה רומנטית.
אני לא אוהבת פרחים בצורה הקטועה שלהם,לא בקטע של לבבות ואם אקבל ממישהו בובה של דובי עם לב הוא יאלץ לגדל את הדובי הזה לבד במיטתו.אה,וגם מעולם לא הייתה לי שרשרת של חצי לב.
ובכל זאת,
יש משהו שכובש אותי.אהבה של זוגות זקנים.כן,זקנים-לא מבוגרים.
לפני מספר ימים בעודי יושבת משועממת ובוהה באחד ממושבי הרכבת,התרגשתי.
התרגשות כזו שאני לא רגילה אליה,שלרוב מופנית כלפי הגזע החי(ולא האנושי) וזה היה מאוד יפה.
הרכבת הייתה עמוסה,וזוג זקנים החליט להקדים תרופה למכה וקמו מבעוד מועד כדי לצאת ראשונים.
האישה מחזיקה שקית והידיים של הגבר מאחורי גבו
ואז עיניי המחפשות עניין הבחינו באישה שמושיטה יד לעבר בעלה בכדי להגן עליו כדי שלא יאבד שיווי משקל..
כן,זה קורה הרבה.ביג דיל..אבל לא.זה היה באמת מיוחד.
משהו שם..
השקית שלה הייתה נורא כבדה ומבלי שיאמר לה דבר היא חשה את הצורך להגן עליו ולשמור שלא יפול.
כבר התחילה לרעוד ולא שינתה תנוחה,לא מרפה את ידה השומרת.
והוא,שותק,ידיו מאחורי גבו.
כך עברו להן דקות ארוכות שחשבתי ביני לבין עצמי מתי היא כבר תשחרר,החוסר נוחות הזה עשה לי רע..
אז היא לא שיחררה.
זה היה מאוד יפה בעיניי.כך מבלי שיגיד דבר הרגישה את הצורך הזה גם עם הקשיים הנלווים
לא עניין אותה שיש מעקה,או שלא נוח ואין מקום.היא עשתה את מה שהרגישה לנכון
וזאת רומנטיקה בעיניי.בדממה הזאת שבין כף ידה המקומטת והשברירית מול גופו
אז זוגות זקנים,תמשיכו כך.
אתם עושים לי את היום.
לפני 12 שנים. 14 בדצמבר 2011 בשעה 17:06
