יש משהו בשמלה הירוקה הזאת. אולי זה האורך (או הקוצר), שחושף זוג רגליים נאה. קצר אך נאה. אולי זאת האלסטיות שבה, שהיא מצליחה לעלות מגובה הברך לגובה של אמצע הירך. הצבע שלה, ירוק זית בואך מדי צה"ל, משתלב טוב עם הסריג השחור מעל או הלבן ועם מגפיים עד אמצע השוק. עקב שטוח, בגלל העבודה.
והיום, כשלבשתי את השמלה, נשענתי על השיש כששטפתי כלים. חשבתי עליך, גבוה, כהה, חזק, ניגש אליי מאחור ונצמד לי לתחת. מתחכך ככה, בכייף, מפריע לי להשאיר את הכיור נקי. OCD עם הפרעות קשב וריכוז זה לא קל גם ככה. ובכל זאת, עדיף שתפריע לי תוך כדי סיפוק צרכיי.
זה לא ייקח הרבה זמן. תרים את השמלה, תוריד את הגרביונים והחתונים ותדחוף את עצמך חזק מאחור. אני אמשיך להשען על הכיור ולנסות להשאיר אותו נקי ומסודר.
אתה יכול גם להכניס ידיים מתחת לשמלה הצמודה ולהזיז את החזייה. החזה כבד, כאילו חיכה לרגע השיחרור. הפטמות עומדות קשות ומכווצות, בזמן שאתה צובט אותן ונדחק לתוכי.
אני ממשיכה עם הכיור. אתה ממשיך לטחון אותי. שני פימפומים נוספים ותיפול לי הכוס מהיד לכיור. הכוס שלי מלא והכוס שלי שבורה. נעיצה חזקה אחרונה ואני שופכת עליך קיטונות של תשוקה.
