|
|
|
אני קם בבוקר
מוציא את הכלבה לטיול - מסכנה לא יצאה כל הלילה
עולה חזרה במדרגות ( ויש הרבה )
מתקלח מצחצח שיניים
יודע שעוד יום מתחיל......
מחכה לרגע שהוא יגמר .....
יש לי הרבה לעשות היום
כרגיל - סדר היום שלי לא משתנה
לימודים - לימודים - עוד לימודים - ולישון
חחחחחחחחחחח - הגזמתי !!
מחכה ללילה ..................
האם גם את ? ..............
כל נשימה שאת לוקחת....
כל תנועה שאת עושה....
כל קשר שאת שוברת.....
כל צעד שאת עושה.....
אני אסתכל עליך
כל יום....
כל מילה שתגידי....
כל משחק שתשחקי...
כל לילה שתשארי....
אני אסתכל עליך
את לא מבינה....
את שייכת לי...
איך ליבי כואב....
מכל צעד שאת עושה....
כל תנועה שאת עושה....
כל נדר שאת מפרה....
כל חיוך שאת מזייפת....
כל דרישה שאת מתעקשת...
אני אסתכל עליך
מאז שהלכת אני אבוד ללא עקבות
אני חולם בלילה שאני רק רואה את פניך
אני מסתכל לצדדים אבל זו את שאין לה תחליף
אני מרגיש קר ואל חיבוקך אני משתוקק
אני ממשיך לקרוא בייבי בייבי בבקשה
את לא מבינה....
את שייכת לי...
איך ליבי כואב....
מכל צעד שאת עושה....
כל תנועה שאת עושה....
כל נדר שאת מפרה....
כל חיוך שאת מזייפת....
כל דרישה שאת מתעקשת...
אני אסתכל עליך
כל תנועה שאת עושה....
כל צעד שאת פוסעת...
אני אסתכל עליך
נסעתי לי היום בכביש איילון
היה פקק ארוך - בוקר טיפוסי
שמעתי שיר שאני מאוד אוהב
ורציתי להקדיש אותו לאחת שהעתיד
עוד יפגיש ביננו...
אז לאחת ...........
" שומע איך את שרה בשבילי
רואה אותך רוקדת לפניי
בר כזה במו עיניי
נוכחותך היא אש בעצמותיי
מתוך שאת שומטת את בגדיי
גופך נכסף בכל צבעי הקשת
ואת רואה אותי רואה
וכמה את יפה כשאת נרגשת
את מתקרבת אלי לאט
לאט
בין לחישה למבט לאט
לאט
את מגלה מי אני לאט
לאט
את מגלה לי מי את לאט
לאט
מפתיע איך גופך כל כך מוכר
ואיך נוגעת נפש בבשר
דבר כזה לא יתואר
אף פעם לא הכרתי בעבר
את מתקרבת אלי לאט
לאט
את נמסה בין ידיי לאט
לאט
גולשים גלים אל החוף לאט
לאט
בתנועה לאין סוף לאט
לאט
את מתקרבת אלי לאט
לאט
בין לחישה למבט לאט
לאט
את מגלה מי אני לאט
לאט
את מגלה לי מי את לאט
לאט "
ועכשיו כל שנותר הוא ......... שתבואי
מה יהיה ?
כולם אומרים יהיה טוב !
אולי רוצים שכבר יבוא הטוב ....
אולי הכל זה רק עניין של הסתכלות
כמו המשפט : " it's all in the eye of the beholder "
אולי כבר טוב אבל לוקח זמן להרגיש אותו באמת ?
מה זה טוב בעצם ? הרגשה ? תחושה ? הכרה ?
אולי לא צריך להיות אופטימים ומה שיהיה יהיה... כי הכל נכתב מראש ?
כמו ששרים החברים של נטאשה : " יום חדש מתחיל , זה מה שברור בינתיים "
ולמי שלא מכיר את השיר או מזהה הנה הגירסה המלאה :
" פרדי על הבוקר
אתם בקושי פקחתם עיניים
נתונים סטטיסטים
אנשים עם משקפיים
העצבים כמו מסטיק
הפחדים חדים עדיין
ושאלה אחת קטנה
שנשאלת פעמיים
מה יהיה מה יהיה....?
פרדי על הבוקר
צחצחתם ת'ניקוטין מהשיניים הא?!
יום חדש מתחיל
זה מה שברור בינתיים
שחקני רולטה
הקזינו הגדול פתוח
נרויח או נפסיד
שום דבר כבר לא בטוח
מה יהיה מה יהיה
מה יהיה מה יהיה "
אז אני שואל אותכם ...
מה באמת יהיה ?
מי יודע ? מי יגלה ?
אופטימי? .. לא יודע ......אבל נו שיהיה ... עוד לא אבדה תקווה....
כן כן
למי שלא קרא במגזין - הזדמנות שניה
חשבתי לעצמי שאם אריאל זילבר יכול לכתוב ולהקדיש לכלבה שלו שיר.......
אני בטח יכול לכתוב עליה סיפור
אז שם הכלבה היא אנג'י - והנה הסיפור .....
"אני רוצה אחת, אחת שתהיה ליד המיטה שלי כשאני הולך לישון. אחת שתחכה לי בבית כל פעם שאני מגיע. אחת שתשמח לראות אותי כל פעם מחדש כאילו היתה זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותי", אמרתי לה.
וכך התחיל הסיפור, זה היה לפני שלוש וחצי שנים, ליל קיץ נעים, עליתי בגרם מדרגות קטן ומולי היא הייתה! כל כך יפה, קטנה, בלונדינית-ג'ינג'ית עיניים חומות מתמסרות. התקרבתי אליה לאט. היא הייתה ביישנית קמעה, התאהבתי בה ממבט ראשון. אין הרבה שיכולות להפיל אותי ככה, אני חושב לעצמי היום, אבל איתה זה היה שונה מהרגע הראשון ידעתי – היא, היא תהיה שלי, ורק שלי!
אספתי אותה אלי נוגע לא נוגע בגופה, מסתכל לה בעיניים ורואה חום.
רק תקח אותי ותראה כמה טובה אני יכולה להיות, אמרו עיניה, אני אעשה כל שתגיד, אתמסר אליך כול כולי, רק תקח אותי, בבקשה.
איך יכולתי שלא לקחת אותה, היא השאירה בי כזה חותם, טעם מתוק שאי אפשר לסרב לו, ובאמת לא יכולתי. הבאתי אותה אל ביתי, פתחתי לה את הדלת. היא מיד שמחה, הרגישה בבית, הלכה לה מחדר לחדר כאילו היה זה ביתה כבר שנים. נתתי לה ללכת, אני לא ממהר לשום מקום, היא תהיה שלי לתמיד!
לימדתי אותה כל מה שידעתי, והיא הפכה עם הזמן לתלמידה טובה. היתה נאמנה, וכאילו יצאה מחוברת הפעלה, ידעה מה לעשות ומתי. מתי לתת תשומת לב כשצריך, ומתי לתת קצת מרחב. הרעיפה אהבה בלי לבקש חזרה. מה אני אגיד – אני מאוהב...
היום היא עדיין איתי. היו לי כמה כמוה, אבל אף אחת לא התקרבה לה לקרסוליים, היא באמת משהו מיוחד. את כולן אהבתי, אבל היא מיוחדת. יש בה משהו שונה. אולי זאת העובדה שזאת הפעם הראשונה שהיא רק שלי בלי אדונים קודמים, בלי עבר של מישהו אחר. היא שלי – רק שלי – עבר הווה ועתיד
כדי לדעת את הדרך ,
אנחנו הולכים את הדרך ;
אנחנו עושים את הדרך
בדרך שאנו עושים
את הדברים שאנחנו עושים .
הכל כבר כאן
אבל אם תתאמצו לראות את זה
תהיו רק מבולבלים .
אני אני ,
ואתם אתם ,
כמו שאתם רואים ;
אבל כשאתם תעשו
את הדברים שאתם יכולים לעשות ,
תמצאו את הדרך ,
והדרך אחריכם תתחקה .
תחשבו על זה !!!
:-)
Angie, Angie, when will those clouds all disappear
Angie, Angie, where will it lead us from here
With no loving in our souls and no money in our coats
You can't say we're satisfied
But Angie, Angie, you can't say we never tried.
Angie, you're beautiful, but ain't it time we said goodbye
Angie, I still love you, remember all those nights we cried
All the dreams we held so close seemed to all go up in smoke
Let me whisper in your ear
Angie, Angie, where will it lead us from here
Oh, Angie, don't you weep, all your kisses still taste sweet
I hate that sadness in your eyes
But Angie, Angie, ain't it time we say good-bye
With no loving in our souls and no money in our coats
You can't say we're satisfied
But Angie, I still love you, Baby, ev'rywhere I look I see your eyes
There ain't a woman that comes close to you, come on baby dry your eyes
But Angie, Angie, ain't it good to be alive
Angie, Angie, they can't say we never tried
הפעם הראשונה שסיפרתי לחבר ונילי שלי על נטיותי ה- BDSM--יות התגובה שלו היתה קשה מאוד...
תקופה ארוכה פחדתי לספר לעוד חברים על מי אני ומה אני,,,
שיר שמאוד התחברתי אליו בזמנו היה :
" אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים
אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
נדחקים לסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים
אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה
אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו
לא עיוורים, אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הר פחדים
אנחנו זן נדיר... "
אז לכל אלו שעוד לא יצאו מהארון - המלצה שלי היא שמי שלא מקבל את מי שאתם כנראה לא באמת החבר האמיתי שלכם....
אל תפחדו להביע את עצמכם ... אתם יפים... מדהימים ... והכי חשוב אתם ... אתם !!!
אז אל תתכחשו לעצמכם ואל תפחדו מהצל של עצמכם ...
סיפתח
אז בתור סיפתח אני מקדיש את הבלוג הראשון לאישה שפתחה לי את הדלת לעולם הזה :
האהבות שלי, הראשונות שלי
אותן אזכור לעולם
הנשיקות שלי, המתוקות שלי
היו יפות מכולן
האהבה הראשונה
לנצח לא ישכחנה
הכוכבים שלי, האהובים שלי
אותם אזכור לעולם
האהבה, העצובה שלי
היא נגמרה לעולם
והדמעה שלי, החמימה שלי
תהיה קרה מכולן
האהבה הראשונה
היא נגמרה ואיננה
היו ימים שלי, ימים חמים שלי
אותם אזכור לעולם
המחשבה הזאת יושבת לי בראש כבר הרבה זמן אבל רק עכשיו אני מוציא אותה לאור ....
ואני כותב אותה בגלל תמריץ שהיה :
הייתי ביום שישי בערב בארוחה אצל זוג חברים.
היו שם כל החברים הכי טובים שלי (ונילים כולם), הם ובנות הזוג שלהם, לאחר הארוחה (שהיתה מאוד טעימה דרך אגב) עיקץ לי משהוא -ואז היתה לי הארה :
היש באמת סיכוי למצוא קשר משמעותי שהוא BDSM-י ?
ישבתי היום כל היום ובראשי מתרידה המחשבה הזאת...
אם לא .... אז מה אנחנו עושים כאן שהרי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו (כמעט) מחפש את הנפש התאומה שלו אחת שתבין בדיוק מה הבן זוג מחפש ושהמילה BDSM לא תפחיד אותה .
אני נכנס לקרוא הרבה פעמים סיפורים,בלוגים ופרופילים ולרוב (אני לא אעז לומר בכולם) אחד הנושאים המרכזיים הוא הזוגיות !
אז אם כך מדוע זה כ"כ קשה למצוא את הבן זוג המתאים ?
ואז חשבתי שמצד שני.... אני לא מכיר הרבה זוגות שהקשר הזה הוביל אותם לקשר רציני – ואני לא מדבר על קשר קבוע, אלא על זוגיות אולי אפילו נישואין?
אולי בכלל קשר שנבנה על BDSM בראשיתו לא נועד להתפתחות רגשית ועתיד משמעותי ?
אולי החצי השני נמצא בצד הונילי ? ואנחנו צריכים לעשות את ההחלטה – האם להמשיך בקשרי BDSM למרות הידיעה שהסיכוי שיתפתח מהם קשר רציני הוא קטן או להתכחש לתאוות ולרצונות שלנו וללכת על קשר ונילי שעשוי להוביל לקשר משמעותי ?
תחשבו על זה .................
