"מה את חושבת?", הוא נעמד מולי בגו זקוף מתנשא אל מטר שמונים ומשהו מעל פני האדמה. מצחיק איך שגם מעל כל הסנטימטרים האלו הוא עדיין מביט בי מלמטה.
אני ממלמלת משהו על ככה ועל כך. נדמה שאני מדברת במהירות האור אבל איך שהוא אני מצליחה לדחוס בין מילה למילה מחשבות ותירוצים לדחיית סידור הבית בעוד כמה ימים. הוא עושה את המבט הזה שגברים עושים וחושבים שהוא מגרה, מצמצם את העיניים ומתקרב אליי בצעדים איטיים, מדביק אותי אל הקיר ולוחש לי, "תתפשטי". האסרטיביות שלו כל כך מעושה עד כדי שאני יכולה לחוש שמה שעומד באמת מאחורי כל הציוויים האלה, היא בעיקר העצלנות שלו.
אני לא רוצה אבל אני עושה בכל זאת, הזרועות שלי עובדות באדישות, שולפות מעליי פריט אחרי פריט. ראשית החולצה נמשכת מעל האוזניים שלי ומרשלת את השיער האסוף שלי, לאחר מכן החזיה נפתחת בקלות ונופלת מקדמת הגוף אל הרצפה, חושפת זוג שדיים לבנים בהירים ופטמות ורודות קטנות בעלות רדיוס של קצת פחות מסנטימטר (בדקתי).
פתאום לא בא לי יותר. אני חושבת על הזין שלו נדחק ונדחף את תוך הכוס שלי, את הנשימות החלושות שלו (כי לגנוח זה לא גברי) בתוך האוזן שלי, את אצבעותיו שזורות בשערי כמו זרדים שנתקעו בו, רק שאיני יכולה לשלוף אותם אחד-אחד מול המראה או לשטוף אותם באמבטיה. הזוהמה שלו חסינה למים. הדגדגן שלי מתכווץ, הכוס שלי שואב לתוכו את הנוזלים ואני נסגרת. נאטמת. הפה שלי מתייבש וקצת קשה לי לנשום,
הוא מסתכל עלי באותו מבט בו הוא הסתכל עליי מקודם, אני מיישירה אליו מבט. הוא ריק מתוכן, שבלונה, יש לו עצמות לחיים גבוהות ולסת מרובעת. חיוך מסנוור ועיניים ירוקות-אפורות, זיפים בלונדינים מקשטים את הלחיים שלו ושיערו נופל אל מאחורי הראש בקלילות. הוא חושק את שפתיו ואומר דבר מה. לא הקשבתי. אני ממשיכה לסרוק את הגוף שלו, שמונה קוביות מסודרות בשני טורים של מאמץ וזיעה והשתעבדות לחומר. אין בי רצון לגרום לו להיות מאושר, לכן הציווים שלו הן צלליות של גירוי וסיפוק, אין בהן דבר.
הוא לא שם לב אליי, הוא רואה דרכי. הוא רואה שדיים ופטמות וקוטר, תוהה כמה אצבעות הוא יכול להכניס לי לתחת, כמה דם ינזל אם הוא יתלוש לי יד, כמה רחוק אני אלך והאם אני אבלע כשהוא ישתין לי לפה. הוא רואה בי רשימת מכולת של מסוגלות וגבולות.
וככל שאני מסתכלת אליו, ככל שאני מיישירה מבט אל האישונים שלו, אני נופלת דרכם. נופלת אל מחילת הארנב שבקיצה יש כלום. תמצית הכלום.
כלום.
לפני 12 שנים. 23 במאי 2012 בשעה 21:40
