דוסטוייבסקי זה לא

המגע המחוספס של כריות האצבעות שלו, צייר קווים עגולים של עונג על היריכיים שלי. הוא נעץ את המבט שלו לתוך העור ואני ידעתי שזה אסור.
הוא לא השמיע קול אבל הוא היה נחוש לעשות לי דברים רעים ואני הייתי נחושה להרשות לו. הברק מטבעת הנישואין שלו סינוור אותי,
הוא רצה להוריד ואני עצרתי אותו. "תשאיר"
הוא חייך והוריד בכל זאת.
מסתבר שכל הדרכים למקומות הכי יפים עוברים דרך הכוס שלי, ליטפתי את הראש שלו בזמן שהוא עלה וירד ועשה דברים שגברים עושים שחושבים שהם מהנים אבל בעצם הם לא, ואני מלמלתי כמה אוושות וגניחות שהוא חשב שהן אמיתיות ובעצם הן לא,
ואני לקחתי את טבעת הנישואין מהשידה, ועל האצבע שלי זה הרגיש כאילו יש לי אהבה ומשפחה,
הוא דחק את האצבע שלו לתוך הכוס שלי,
והבנתי כמה אני לא.


האירוניה האמיתית בחיים שלי היא שושנים כחולות בידיים הלא נכונות,
והידיים הנכונות מחזיקות סתם שושנים אדומות.

לפעמים אתה פשוט חייב להשתין בכיור