דוסטוייבסקי זה לא

על מסך הטלוויזיה מרצדת תוכנית כלשהיא, הדמות נכנסה לקונפליקט כלשהוא והיא תפתור אותו איך שהוא ועל הדרך היא גם תמצא אהבה עבודה והרבה כסף. הראש שלי מונח על הכתף שלה בעוד היא מלטפת את הירך שלי בציפורניה ומעבירה בגבי צמרמורת, אני מזיזה את ידה ומביטה בה במבט זועם. היא צוחקת. "מה?"
"את הרי לא תשכבי איתי. את סתם משחקת איתי. זה לא הוגן. תראי טלוויזיה בשקט",
"אני נותנת לך משהו לאונן עליו"
"את יודעת שאני לא יודעת לאונן", היא מורידה את היד ואני גונבת את הפוך שהיא לקחה לי מקודם. "עכשיו קר לי",
"יופי!!" אני טוענת בתוכחה. "תחזירי לי עכשיו. קר לי. את רוצה שאני אסבול?"
אני קמה, לוקחת את הפוך ומניחה אותו עליה, מצמידה אותו לגופה ומנשקת אותה בלחי. "ככה טוב?" היא מחייכת. "עכשיו תני לראות טלוויזיה בשקט", אני מריחה את השמפו שלה, ואת הליפגלוס שלה, את קרם הגוף שלה, אני לא יכולה להתעלם מהנוכחות שלה.
היא לוקחת את השלט ומכבה את הטלוויזיה. "מה את עושה?!"
"היא בדיוק התחילה..."
"הם ביחד בסוף."
"למה גילית, זונה?!"
"אני רוצה לשחק משחק."
"איזה משחק?" אני עונה לה בכניעה, מגניבה אנחת ייאוש.
"תשכבי על הבטן" היא מורה לי.
"מה?"
"נו. עכשיו."
אני עושה כדבריה. "עכשיו תחליקי את היד שלך אל בין הרגליים שלך. אל תעשי כלום פשוט תשאירי אותה שם." היא מלטפת את השיער שלי ונשכבת לידי,
הראש שלה ליד שלי, היא מנמיכה את עוצמת הקול שלה לוחשת בעדינות אין קץ אל האוזן שלי דברי זימה. "למה את לוחשת?" אני שואלת אותה ומגחחת.
"זה לאווירה!" היא אומרת בווליום הנורמטיבי שלה,
היא מפסיקה ללחוש ואומרת, "תכניסי את היד לתחתונים, תפסקי את השפתיים, ותגעי. תחפשי עיגול קטן ורגיש,"
"אין לי כזה" אני קובעת.
"תסתובבי ותפסקי. אבל תפסקי רחב, אין לי כוח להתאמץ עכשיו. אני מקווה בשבילך שגילחת."
היא מפסקת את שפתי הכוס שלי במכניות ואוטמטיות, האצבעות שלה נטולות רגש, מבחינתה זה היה יכול להיות צעצוע או עוף ממולא,
היא טוחבת את אצבעה לתוכי ונגעה בחוזקה על הדגדגן שלה. "הנה את מרגישה?"
צמרמורת עוברת בגב שלי ורגליי רטטו באופן לא רצוני, "לא"
"שקרנית"
"תעשי את זה שוב."
ככה.
הפעם השנייה כאבה והיא צחקה. "תשימי את האצבע שם ותסתובבי. עכשיו תזיזי קצת, לאט. לאט...לאן את ממהרת? ככה. קצת יותר מהר. בדיוק."
"רטוב?" היא לוחשת.
אני מהנהנת והשפה התחתונה שלי רועדת. "עכשיו טוב לך שאני לוחשת, נכון?"
אני מחייכת ולא עונה שום דבר.
"תכניסי את היד השנייה ותדחפי שתי אצבעות עמוק. אין צורך לפורפליי, המטרה היחידה היא לגמור. אז מהר, ועמוק. אל תפסיקי לגעת בדגדגן.
תצמידי את האגן אל תוך המזרן, יותר חזק, תעלי ותורידי.. לא ככה מהר, את לא כלבה בייחום, טוב, אולי כן. אבל לא כרגע. ככה. תגבירי מהירות,
הנה. את מרגישה את זה? את מרגישה את זה מגיע?
תעצרי.
תעשי את זה לבד, זה נראה לך מנומס כשיש אורחים?
טוב תדליקי את הטלוויזיה אני במתח".