דוסטוייבסקי זה לא

היא אומרת לי, מה מרגש אותך,

(אותי מרגש החיוך שלך) 

הירח, קטעים מוזיקליים קלאסיים ובני אדם קטנים,

ומה מפחיד אותך,

(שתלכי)

החושך, הבורות, הריקנות הרעילה שמטפסת כמו צמח ירקרק-אפרפר על גדרות בית נטוש,

עד שאין לדעת איפה הוא מתחיל,  ואיפה נגמר.   

מה את רוצה שיהיה,  (נתאהב, נתעלס,

נדבר עד השעות המאוחרות שהאור מטמא את החשכה,

נלחש בחטא תקוות גדולות, ננצור רגעים קטנים),

נמצא בית קפה קטן ונדבר, 

על איך היה היום, ואם תרצי (אם לא תברחי) 

נדבר גם מחר.