סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוסטוייבסקי זה לא

"חשבתי שאתה לא מאמין באלוהים"
"אני באמת לא מאמין בו, אבל הוא התעקש שאני המשיח, אז לא רציתי להתווכח איתו"
"למה?"
"אתה היית מרגיש בנוח להתווכח עם אלוהים?"
"אבל אתה הרי במילא לא מאמין בו"
"נכון, ובכל זאת לא הייתי רוצה להרגיז אותו"
"אתה מתחיל להרגיז אותי"
"אתה אלוהים?"
"אני? לא"
"אז מה אכפת לי להרגיז אותך?"
לפני 11 שנים. 27 במאי 2013 בשעה 19:45

קמתי בבוקר אל מציאות מאכזבת. חלמתי משהו נהדר. חלמתי עלינו, חלמתי שאת יושבת על החול בחוף הכרמל ומאחורינו במסעדה יושבים כמה ילדים והם צוחקים. חלמתי שיש איזה שיר של לד זפלין ברקע, חלמתי שאת מזמזמת ורוקעת את כפות רגלייך השחומות בתוך גומות קטנות לפי הקצב. חלמתי על הבגד ים שלך, חלמתי אותו ברור. חלמתי את הצבע הבהיר שלו על העור בצבע דבש שלך. חלמתי את השיער שלך גולש על הכתפיים, את זיעת השיזוף ניבטת ממך ונוזלת בשבילים קטנים ובלתי נראים לאורך הצוואר ובין השדיים שלך. חלמתי על האצבעות הארוכות שלך משוחות במניקור יוקרתי שעשית בסלון מהמעלה הראשונה וקבעת אליו תור חודש מראש. חלמתי על היריכיים ההדוקות שלך אחת לצד השניה, מתחככות זו בזו, חלמתי עלייך, יפה שלי. 

 

קמתי בבוקר אל מציאות מאכזבת. חלמתי משהו נהדר. קמתי והלכתי אל העבודה. באוטובוס קרה לי משהו מוזר. נדמה שנחתתי בעשור אחר. מולי התיישב גבר שאחז בצד מושבו באימה, למרות שהאוטובוס לא נסע מהר. חולצתו המשובצת, המגוהצת להפליא, הייתה פתוחה למחצה, ושיער החזה המסובך אך מסודר להפליא שלו היה לבן ברובו. על אפו נחו משקפי קרן ותווי פניו היו חדים וקרים. הוא היה שחום. חולצתו הייתה מקופלת כאילו כך נוצרה. מכנסי הג'ינס שלו היו ישנים ובלויים אך נקיים. ריח של אפטרשייב נדף ממנו. נדמה שהוא לא שייך לכאן. האנרגיה שלו הייתה שונה. הוא לא מיהר לשום מקום. לא התעסק בשום דבר. לא קרא ספר, ולא בדק את הפייסבוק ולא דיבר בטלפון. הוא בהה באוויר דרכי, וחיכה. 

 

קמתי בבוקר אל מציאות מאכזבת. בעבודה אחד הלקוחות הסתכל עלי ואמר, היי בייבי, יש חלב דל? ואני רציתי לומר לו, שאיזה מחורבנים החיים שלי, שלפני כמה זמן הייתי על הים ליד היריכיים בצבע דבש שלך, ועכשיו אני הבייבי שתעניק לו חלב דל.  קיבלתי הודעה. אורורה היקרה, בלה בלה בלה, הגעת לככה וככה אחוזים ממסגרת האשראי שלך. חרא. חלב דל, אמרת? חזק או חלש? קטן או גדול? מוקצף או רגיל? דל, חזק, גדול. זה שנים עשר שקלים בבקשה. תודה, אדוני. רציתי להגיד לו, שלפני כמה זמן נישקתי את הצוואר שלך והיה לו טעם של שוקו, ושהזיעה המלוחה שלך התערבבה לי בשפתיים, רציתי להגיד לו. אבל הוא לקח את העודף שלו ונעלם.

 

קמתי בבוקר אל מציאות מאכזבת. כשחזרתי הביתה הבנתי פתאום שבכלל לא נשאר לי כסף. קמתי בבוקר אל מציאות מאכזבת, והלכתי לישון ממנה.

אקום אליה גם מחר, אבל עוד כמה דקות, אני אחזור אלייך יפה שלי.

ונשב על החול. 

נדבר על כמה שאת יפה


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י