אני רוצה סיגריה, אחת אחרונה. שאיפה אחת. אפילו לא את כולה, חצי סיגריה. שמישהו יביא לי חצי סיגריה. אני אשאף ממנה פחות מכמה שניות, ואז אנשוף החוצה עשן מתגלגל, ובין לבין ארגיש את העשן יורד אל הריאות שלי, ממלא אותם ואז מתנקה.
אני לא אקח סיגריה, מה נראה לי, עד שהפסקתי. כבר שנה שלא נגעתי בגבר.
לא מתגעגעת לזין שלכם בכלל, הוא לא חסר לי. יש משהו קסום במגע של קצות אצבעותיו של זכר על פנים היריכיים שלי. וקצת חסר לי ידיים בשרניות על הלחי שלי, וקצת חסר לי תלתלי חזה על הסדינים שלי.
קצת חסר לי הריח שלכם בבוקר כשאתם מתעוררים. חסר לי הרגע החמים הזה שאתם מסתכלים לי בעיניים בזמן שאתם משתינים לי על הפנים. חסר לי הכף רגל שלכם, מידה 46, על הצלעות שלי. התשוקה להשרף מבלי למות.
אני חושבת שאני אשכב על הגב, ואתה תשכב מעליי, ואני ארגיש את הזקפה שלך. כמה עצובה אני. איך בא לי סיגריה. כבר שנה שלא נגעתי בגבר. אפופת גופות נרקבות של זכרונות, מבעד עיניים מפוכחות הילדות נראת לי מעוותת ואפילו רגעים טובים כבר איבדו מקסמם, כי אני יודעת מה הולך לבוא. הכאב שולי, הציפייה בלתי נסבלת. אני כל הזמן מחכה למכה הבאה שעומדת לנחות.
תחדור אלי, לאט. אני יבשה. תחדור אליי בכל זאת. תחדור אליי ותנשק אותי בצוואר. תשמור את הרחמים לעצמך. תחדור אליי עד שאצעק. אני אצעק. אני צועקת. תחדור עוד יותר עמוק.
תכרוך את ידייך סביב צווארי, תעמיק סימנים כחולים אל העור שלי. עוד קצת. כן. ככה.
אני אבכה, אני אבכה כי אתה מכאיב לי, אני אבכה כי כואב לי. אני מרגישה את הכאב הזה בעצמות שלי, כואב לי. ואת העצב שורף בתעלת הדמעות, נסחט בצורה של טיפות שקופות, נמרחות על הלחי שלי, משאירות שובל מלוח של ציפייה. המכה לא נוחתת. אז תנחית אותה אתה.
תדרך עליי, תשתין עליי, תסטור לי, תחנוק אותי. תכאיב לי עד שלא אזכור את שמי. אדמם אם צריך, אבכה אם צריך, אני רוצה להרגיש את הכאב בנימי נפשי, אני רוצה לדעת שזה נגמר
אני רוצה לחוש הקלה,
אני רוצה לדעת שאין עוד הפתעות והכל תם ונשלם.
אני רוצה סיגריה, כבר שנה שלא נגעתי בגבר
