זה חלף בעיניים שלך כשציירת עלי בסכין ההיא. ברק שהיה ונעלם, הבליח והתמוגג אל תוך השבילים האדומים ביריכיים שלי.
זה כשכואב לי ואתה מתקשה. כשהגב שלך מתיישר, כשהידיים שלך הופכות נחושות. כשהרגליים שלך ננעלות, כשהלסת שלך מתהדקת, כשהשפתיים שלך מתייבשות, כשכל הדם שלי על הרצפה ושלך בזין. ישנם גברים שניחנו בניצוץ. חלקם נולדו עם זה, חלקם נעשנו בזה, השאר זייף עד שלא יכל לצאת מזה. כשאני מתחננת ואתה מחייך. כשאני נאנקת ואתה צוחק. כשאני צורחת ואתה משתיק. כואב לך הראש עכשיו, אי אפשר לעבוד ככה.
אי אפשר לזייף את זה.
כשאתה חונק אותי, אני מחייכת. אתה מעביר את הלשון שלך על השפה שלי. אי אפשר לזייף את הרעשים שעושים הנוזלים בין הרגליים שלי.
כשאתה מחדיר את האצבע השלישית לרקטום שלי, אי אפשר לזייף את אנקת ההיסטריה, את רגע החרדה שמכה בי כמו צונאמי של צמרמורות שאני הולכת ומאבדת שליטה על התנהלות הדברים מכאן ועד שהחדר יקושט בריח של נוזלים לבנים ושקופים.
עונג בכאב. זה מיתוס, אז אל תזיינו לי את השכל. לא נעים לי כשאתה דוחק את הזין שלך לתחת שלי בפעם הראשונה באבחה של יובש ופצעים נמתחים, לא נעים לי כשהיד שלך על הצוואר שלי ובעיניים שלך משתקף הלימבו בין ההכרה לעילפון ולא נעים לי כשהרגל שלך על הלחי שלי והידיים שלך מטיחות בי סימנים אדומים. זו האמת שלי והיא לא נעימה לי. אני לא מתחממת לאורה, אני לא מפנטזת על הרוך שלה.
כשאתה דוחק את עצמך את החורים הכי קטנים בגוף שלי אני לא שוכבת בשלווה, ואתה לא גורם לי להרגיש שלמה, אני לא מרגישה שאתה מפרק אותי מחדש, אתה גם לא בונה לי את הביטחון העצמי. אני לא לומדת את העולם מלמטה, אני לא מוצאת נחת לרגלייך. אני לא סוגדת לך, אני חור שחור שנשאב לתוך עצמו ואתה עוד עצם שנתפס בדרך. אתה כלי במשחק בו שנינו מפסידים. אני שפחה לתחושות האלה ואתה עבד לתחינה שלי. כח הרצון לא לגיטימי, אינו אלמנטרי ושנינו משועבדים לריח המתוק של עור חרוך אחרי שמעכת את בדל הסיגריה אל הזרוע שלי.
אי אפשר לזייף את זה. השליטה לא בראש, היא בכוס. מנטליה היא פיקציה, גינוני הנימוסין מגוחכים, אל תגיד לי מה לעשות, זה מרגיז. אל תגיד לי מה ללבוש, זה לא עניינך. כשהזין שלך יהיה בגרון שלי גם ככה תעצום עיניים. אל תנסה להציל אותי. אני לא אבודה. אל תחנך אותי, אני אוכלת בסכין ומזלג וקמה לזקנים באוטובוס.
תסתכל לי בעיניים שניה לפני שאתה חודר אלי יבשה. אני מפחדת. תאמץ את זה. תהיה המפלצת שמתחת למיטה. אל תדבר אלי בזלזול. מגיע לי יותר. אני הכי ליידי כשאתה מצליף בי בחליפת שלושה חלקים, ארמאני, קולקציית קיץ 2013. אתה אלגנט כשאתה פוער את הגוף שלי במגרש חניה. אני לא לוקחת כסף, לא מתנות וגם לא שוקולד.
סדר לי שורה של דמעות על השידה ליד המיטה, אני אתכופף לבד.
