לפני 11 שנים. יום ראשון, 5 באוקטובר 2014 בשעה 16:14
עוד לפני השעון המעורר, ראשונה תופסת אותי החרדה. מפסקת את האישונים שלי באצבעות רופא קרות, מאלצת אותי להסתכל. עוד לא חמש לפנות בוקר, ועדיין חושך. אני קמה ותוך כדי חושבת אולי אני עדיין חולמת. אני לא שוטפת פנים, כי המים קרים מדי. אני לובשת את הג'ינס עם הקרעים, את הגופייה עם המחשוף העמוק מדי. אם אני מתכופפת כבר רואים לי הכל.
תופסת אותי החרדה.