דוסטוייבסקי זה לא

בן חורג של אלוהים

פרח בר של החיים 

לא נראה ואין רואים

--

זה מגיע בהבלחות, שבועות שלמים של פיתה עם שוקולד בטוסטר כי אין מי שיכין ארוחת צהריים ואין גם מה. את הלחם אנחנו קונים במכולת, את השוקולד גונבים מהמועדונית. אמא חוזרת עייפה, חולצת נעליה, ריח רע מתפשט בבית. כבר אז ידענו, שרגליים מסריחות משמעותן שעות ארוכות של עבודה שאומרות: לא לדבר עם אמא 72 שעות עד התקררות צפויה לבוא. אם היא לא מתחילה איתנו שיחה, אין סיבה שניגש אליה. אם היא לא שואלת, לא עונים. היא לא מסתכלת, לא בוהים. החיים מתנהלים סביב הספה בה היא יושבת באין מפריע. אחי הגדול מרביץ לאחותי הקטנה, אני קופצת ומתערבת. "די! אתם תעצבנו את אמא!", אחותי הקטנה בוכה ואני יודעת שזה עוד מגיע, אני מנסה ללטף לה את הראש ולא יודעת איך. אני נועצת באח שלי הגדול מבט רושף ומצמידה את אחותי הקטנה לניצני החזה שלי, מלטפת את השיער שלה חזק, וכמעט קורעת אותו מהמקום, "די, די לבכות. די. אם אמא תתעורר. די.", בסוף זה מגיע והצעקה מהסלון מטיילת דרך כל החדרים עד שבאה להטיל בנו אימה במשקוף של חדר הילדים. אני מסתכלת אל הבובות שלי, רוצה שיקומו לתחיה, כל הזמן התפללתי לזה, אבל זה לעיתים רחוקות קרה. בטלוויזיה הייתה סדרה כלשהיא, זוג מתנשק, עם לשון. אני רואה את הלשונות שלהם מתערבבות עוד מחוץ לפה. אני שומעת את תחלופי הרוק בין שתי הדמויות תוך כדי שאמא נובחת עלינו, ילדים רעים, עושים דברים רעים, ולמה זה מגיע לה. 

לפעמים זה גם דברים אחרים. כמו לקום בבוקר, כשאמא מעירה אותנו, בעדינות, בליטוף אגבי על הלחי. אני במיטה התחתונה, ישנה עם אחותי ראש-זנב, ואחי הגדול במיטה העליונה. הולכים לבא-לגן. עומדת במטבח בטרינינג מרושל, אורזת תיק גדול, שישיית שוקו, כמה עגבניות, מלפפונים, לחמניות ריקות. כשמגיעים לשם אמא משלמת לקופאי במבט מודאג. אני גם מודאגת. את השוקו אני לא אשתה, כי אחי הגדול בטח ירצה עוד. ואת הלחמניה אני זורקת, כי זה לא לילדות שמנות. אני ואחותי הולכות למכוניות המתנגשות והאיש שמחזיק את הסרט, וקובע מי נכנס ומי הולך, מסתכל עלינו שניה אחת יותר מדי. כשאני נכנסת לשבת בתוך המכונית. הוא מלטף את הצמה הארוכה שלי, שלפעמים הייתי מתיישבת עליה בטעות, ואומר לי, יש לך שיער יפה מאד וארוך. ארוך מאד. אני חושבת שזה נחמד מצדו. אומרת לו תודה. כשכולם מתנגשים בי, ואני לא רוצה להחזיר להם, אני מרגישה אותו מסתכל עלי. כשהוא צעק שנגמר הזמן, ותורם של ילדים אחרים, תפסתי את אחותי ביד ורצנו רחוק למתנפח שממול. ישבתי ליד חור במתנפח, והרגשתי במשב אוויר לחוץ בכף היד שלי, התפללתי שאולי זה נכנס לי דרך העור, וינפח אותי, ואהיה כל כך גדולה, עד שאתפוצץ. בזמן שהתנפחתי, הסתכלתי על האיש עם הסרט, והוא התנשק עם חברה שלו. 

זה גם אנשים זרים. במיטה שלי. כשאני גדולה, 

אני רוצה לשכוח איך הגעתי לשם,

כשקטנה, רוצה לשכוח איך הלכתי משם