פעם אחרונה. היד שלו, מתחת לחולצה שלי, מותחת את הבד, אוחזת בכתף שלי. הוא מזיז את השיער שלי לצד השני, שפתיים חמות משיקות לעורק הראשי. פעימות הלב שלי מתמזגות עם מין תפילה, פעם אחרונה - פעם אחרונה - פעם אחרונה. אני לא רואה את העיניים שלו, אבל מרגישה מבט שחור על עמוד השדרה שלי.
בקיץ העדפת לקרוא, הוא אומר. קצות האצבעות שלו מחוספסות על היריכיים שלי. שיערות החזה שלו מלטפות את הגב שלי. פעם אחרונה - פעם אחרונה - פעם אחרונה.
בוא נסיים עם זה כבר, אני אומרת. אני עייפה. אני מצמידה את היד שלו אל הכוס שלי כשהוא מושך אותה חזרה. מתרחק ממני, החום של נשימותיו הולך ונעלם. הוא בצד השני של החדר, מכפתר חזרה את החולצה שלנו.
אמרתי לך, זו פעם אחרונה. אני לא זוכרת, מי אמר למי.
תבקשי שאחזור, הוא אומר. אבל שכבתי חזרה על המיטה, שיחקתי בקצוות שיערי, הנחתי אותן על החזה שלי. שילבתי רגליים. הסתכלתי אליו חזרה. הוא לא מכפתר יותר.
התהפכתי על הבטן ופתחתי את הספר שמחכה על השידה. שמעתי את הצעדים שלו, לא הבנתי אם הוא יוצא או נכנס. אני נושמת, בשקט, קפואה בזמן.
אני אמות ולא אבקש ממנו לחזור. הוא ימות ולא יחזור מבלי שאבקש. שנינו יודעים שזו הפעם האחרונה, הגמר הגדול. תבקשי שאחזור, הוא אומר. כשהתחלתי לזמזם את אגם הברבורים הוא ידע שלא אוותר. סגר את אבזם החגורה והתיישב לידי. זו הפעם האחרונה.
פעם אחרונה, פעם אחרונה, פעם אחרונה. כשראיתי אותו יוצא מהדלת, נשמתי בהקלה.