אני לא משחקת במשחק שלך, אתה יודע את זה. אל תקרא לי כלבה, לא זונה ולא נשלטת. אני לא שלך. גם כשאני ערומה, על ארבע, בשירותים בבר בפלורנטין, אני עדיין הרבה יותר טובה ממך. לפעמים אני תוהה מה לא בסדר איתך ומה בעצם נדפק איתי לאורך השנים, שאחרי כל מה שלמדתי, אחרי כל הגברירי-מוסר-השכל שכבר היו בכוס שלי, אני עדיין כאן. זה מאד פשוט, אתה אומר לי, את מכורה לכמה דברים. אתה לא מופתע כשאני ממשיכה לשתוק, אתה יודע שאני לא משחקת במשחק שלך. אלכוהול, אסקפיזם והחלטות גרועות, אתה אומר, לוקח את הדרינק שלי וצוחק. שב לידי, אני אומרת. אל תדבר כל כך הרבה.
אתה מפחד להודות שאתה לחוץ לידי, אתה מקשקש, מדבר הרבה. לוחש לי גסויות. כותב לי הזמנות מטונפות על מפיות. אני לא משחקת במשחק שלך. תרגע, אני לא הולכת לשום מקום. אין בי את שדרוש להחזיק דרך כל תסמיני הגמילה. אתה צ'ייסר אחד יותר מדי - אתה סיגריה כשכבר גם ככה רע לי - אתה כדור מפוקפק במסיבה שבה אני לא מכירה אף אחד - אתה החנות שנכנסתי אליה למרות שאני כבר במינוס - אתה חליפה זולה, שקנית פעם, אתה שיער יפה מדי, אתה שפתיים חמות על עצם הבריח שלי - אתה וירוס, שאין מה לעשות איתו, רק לחכות שיעבור.
