לפני 6 שנים. 8 בינואר 2018 בשעה 0:09
יש את השעה הזו בלילה, אחרי כוס היין השלישית או הרביעית, האוויר נהפך דליל, חמצן טהור של פסגות הרים. בזמן שאני מתקשה לנשום, המחשבות הופכות מזוקקות. החשיכה המוחלטת חודרת לי אל מתחת לעור ובאותיות קידוש לבנה, אפשר לראות מתוכה את הקולות שנסחטו ממך במאית השניה לפני שגמרת; הזדקקות חריפה לזוהמה המבוקרת שיש לי לתת לך.
אני צריכה
קצת שקט. מצאתי אותו בעוד תחתית, של עוד בקבוק, חשבתי שאם אאסוף שקט ועוד שקט, אוכל לישון. הקולות שלך מלווים אותי אל השינה, אל החלומות, אל הסיוטים, אל היקיצה. התה של הבוקר רדוף ברוח הרפאים שלך.
הלשון שלך בכוס שלי
אתה מרגיש את הרעד?
זו לא אורגזמה, זה הפחד. הפחד להעלם, להגמר, להזדקן. אלו הנעורים שלי, נאבקים בי, קורעים אותי מבפנים. הקולות שלך מהדהדים בי.
רק עוד רגע
רק עוד רגע
רק עוד