בכל אופן, אחרי שהיא שוב עזבה אותי, התחלתי להבין שאולי הבעיה היא בי, אולי אני מתאהב בהתאהבות עצמה. נסעתי לויפאסנה, אחרי עשרה ימים, הייתי בהיי אמיתי. כבר עשיתי אסיד, מולי, כל סוגי המריחואנה, נראה לי כל הסוגים שבעולם, בלי להגזים, נשבע לך לא מגזים. היי. חזרתי לתל אביב, שכרתי דירה לבד ליד הבימה. נזכרתי כמה אני אוהב את העיר הזו, אבל זו אהבה של אלכוהוליסט לוויסקי, זה בטוח לא בריא לי. עבדתי קצת, עשיתי כסף, לא רוצה לדבר על ים כשאת באקווריום, אבל עשיתי כסף. חסכתי מספיק והחלטתי להצטרף לכמה חברים, הם בנו סירה והחליטו לשוט לאן שהוא. לא ידעתי אז לאן. התאהבתי במישהי על הסיפון, היא נפרדה ממני די מהר, נשברתי גם. חשבתי לחזור לויפאסנה, אבל הבנתי שאני לא יכול לחיות את החיים שלי מויפאסנה לויפאסנה. יש לי הרבה להגיד.
נסעתי לאירופה. החלטתי להוציא פחות מ-10 יורו ליום. ישנתי על הספסלים ברחוב, בגשם. גנבו לי את הפלאפון, החלטתי לא להיות עצוב לגבי זה. שיחקתי שח-מט ליד הנהר כמה ימים. הרגשתי שאני ממש משתפר, ילד בן 10 ניצח אותי תוך עשרה מהלכים. גם את ניצחת אותי ככה פעם, זוכרת?
עכשיו אני בפריז. מתגעגע אליך, רוצה להגיע הביתה. רוצה שתמזגי לי יין, תנשקי אותי במצח, תלטפי אותי בשיער. אני לא יכול לחזור, אני בדרך לספרד, יש שם קומונה של היפים, כן, מטונפים. חשבתי ללכת על זה. מה את אומרת? אני כבר יודע מה תגידי. זוכרת את הלילה ההוא שהגעתי אליך שיכור, לא התכוונתי שנשכב. חשבתי על זה הרבה אז, בתקופה ההיא. אבל לא התכוונתי, תמיד היית לי כמו אם. התאהבתי גם בך, אבל הרגשתי בדרך שנגעת בי שאת מתחרטת על זה תוך כדי שאני בתוכך. התעוררתי בבוקר, מצאתי אותך ישנה על הספה. הטרינינג האדום, בקבוק יין מתגלגל ריק על הרצפה, חפיסת סיגריות על הרצפה. לא חשבתי שאת יפה, רק חשבתי שאני רוצה להסתכל עליך. הייתי אז במקום נמוך.
חשבתי עליך כשהגעתי לחור בפולין. לא רציתי ללכת לשום דבר של שואה, הלכנו לאכול. כמה אכלנו. חשבתי עליך בהמבורגר, זה היה איום ונורא. דמיינתי את הצחוק שלך בוקע מהמטבח הפתוח. יכלתי לשמוע אותך אומרת, מה הטעם במטבח פתוח, כדי שנראה את החתולים? למה?
כשישבתי במסעדה היקרה ביותר בספרד, לא חשבתי עליך. אני מודה, לא חשבתי. הייתי עם בחורה, קראו לה יוליה. אמרתי לה, שם לא מקורי. היא לא צחקה. רק אז חשבתי עליך.
את בצחוק.
מה איתך?