מים שקטים

את לוטפת אותו באצבעותייך
מכירה את האויב
כל גופך מתקשח
אל מול הכאב הצפוי
והוא קר ושחור ומשונן
יעודו להרוג כעת הוא כלי לאהבה

את נפרשת לאחור
ראשך מוטה אינך רואה דבר
אני מתרחק אני כבר לא אגע בך
את אינך יודעת מתי יבוא ומהיכן.
בשקט אני מחליק אותו לעברך
שפתייך מרגישות בקרירותו
ולפתע את מתקמרת
נוזל של התרגשות מטפטך אל הסדין

ללא אזהרה הוא חודר
משאיר שובל של שריטה אדמומית
את זועקת מכאב ונמתחת קופצת אגרופייך
ולאט לאט נרגעת וצונחת חזרה
אחוז באגרופי הוא יוצא ונכנס
השחור מתמלא בנוזלייך
פנימיותך מכילה את הפולימר
ורק בסוף לאחר שמילא את חובתו לגןפך
אני מוציא אותו
ופורק....