בעולם של שליטה נשית

פרק 5. האח הקטן
בבית שלי לשעבר הבלאגן היה עדיין בשיאו. אבא שלי הפך להיות עבד משוייך, אבל איבד את מעמדו של האחראי משק בית לטובת גבר אחר. דייויד היה מהבורחים, והוא חזר לבית כעבד משוייך להנהגה, ולכן הורשה להמשיך ולגור בבית. היה עליו לחפש נמרצות בוגדים וחורשי מזימות, והוא לא איבד רגע. בכל מקום חיפש נמלטים או גברים שלא נאמנים לחוקים החדשים. הוא היה כל כך נואש למצוא מישהו כל שבוע, שכל האמצעים היו כשרים לזה מבחינתו. אחי השני כבר היה משויך לאשה מבוגרת בת 65. הוא שמח מאוד ללכת אליה מתוך הבנה שהיא תהיה יותר עדינה עם הנשלטים שלה. אכן היה קל יותר להיות עבד שלה, והיא בעיקר דרשה ניקיון בית טוטאלי ומצוחצח, ורצתה גברים צעירים לספק אותה מינית. אבל אחי הקטן, סטיבן, היה רק בן 13, והוא היה נורא מבולבל. ביום האחרון נפתחו כמה פנימיות חדשות לבנים בגילאי 13-14, וסטיבן נשלח לאחר מן הפנימיות. הפנימיה הוא מקום מגורים קבוע, ויוצאים ממנו רק לאחר קבלת שיוך לאשה משייכת.
בבוקר הלימודים סטיבן ארז את כל חפציו בעזרת אבא שלו, שהקפיד מאוד לדאוג לכל צרכיו. יכל להביא איתו רק מזוודה אחת של בגדים, ולא היה צורך בכלל בספרים. אביו נפרד ממנו בחיבוק גדול, בלי לדעת מתי יראה אותו שוב בפעם הבאה, ואפילו אם יש ביקורים של אבות לבנים במוסד. סטיבן עלה להיפרד מאימו, והיא ניסתה לעודד אותו שבסופו של התהליך זה יהיה דבר טוב. היא גם ידעה שבבוא היום היא תנסה למצוא לו משייכת טובה עבורו, שגם יכיר ביכולות שלו. הוא הגיע לבית הספר, הניח את התיק שלו אצל הפקיד בכניסה, ונשלח לכיתה החדשה אליו שובץ. הוא נכנס לכיתה יחד עם עוד 40 שנים בני גילו, ובקדמת הכיתה היה מורה, בשם ליאוניד, בסביבות גיל 60. הוא דרש מכולם שקט ואמר להם להתיישב בכסאות שלהם. הוא החל מיד לתאר להם את מהלך הלימודים הצפוי שלהם. הוא אמר שהם ילמדו בחודשים הקרובים רק את הכללים החדשים לימים שלאחר המהפיכה. יהיו להם שיעורים לגבי צורת ההתייחסות לנשים, דרכי הלבוש הנדרשים מהם, הוראות לאשה משייכת ועוד ועוד. הילדים הקשיבו בפחד גדול, אך לא העיזו להביע את דעתם בינתיים. הוא אמר להם שיש לו סמכויות שקיבל ממנהלות בית הספר, וכל עבירת משמעת תזכה לעונש קשה ביותר. כעבור כ-20 דקות מתחילת השיעור, הדלת נפתחה בפתאומיות, ולכיתה נכנסה אחת ממנהלות בית הספר. שמה היה קתרינה, בת כ-25, גבוהה מאוד, רזה, שיטער גולש חלש ארוך, ידיים ארוכות עם ציפורניים חדות מרוחות בלק שחור. היא לבשה מגפונים עם עקבים של 10 ס"מ עם חצאית מיני עד שראו לה את התחתוני חוטיני בכל צעד שעשתה. לבשה גופיה אופנית קצרה עם מחשוף מאוד עמוק. היא צעדה קדימה לתוך הכיתה בביטחון רב, מסתכל על המורה ועל הכיתה. צמוד לרגליים שלה הלך עבד, שכמעט לא ניתן להבחין בו, מכיוון שהיה צמוד לרצפה ולמגפיים שלה, הוא היה כל כך צמוד אליה, שהיה נראה חלק ממנה. הוא לבש רק תחתוני חוטיני, אבל סחב איתו כמה תיקים. היה לו בצד אחד תיק ערב שחור עם רצועות מזהב. ביד השני לקח תיק נשים גדול עשוי מעור, ועל הגב סחב ילקוט נוסף שהיה נראה מאוד כבד. ברגע שקתרינה עצרה מהליכתה, הוא נדבק למגפיים שלה, חיבק אותם חזק מאוד, והיה נראה שלא רואה שום דבר אחר, מלבד הרגליים של קתרינה. ברגע הכניסה שלה לחדר, המורה ליאוניד מיד נעמד על רגליו ונמתח לדום. קתרינה הסתכלה עליו, וצעקה לעבד שלה "שוט". העבד מיד פתח את התיק יד הגדול, הוציא משם שוט ארוך מעור, נראה מאוד חד. בלי לומר עוד מילה, היא אמרה לליאוניד להוריד מיד את החולצה ולהתכופף. היא החלה לצלוף בו ללא רחמים, עד שדם החל לרדת לו מהגב. הוא נאנק מכאבים, וכמעט שהפסיק לנשום. היה נראה שאת קתרינה זה ממש לא מעניין, ושהיא מוכנה להמשיך להצליף בו עד שימות. לאחר כ-40 הצלפות, היא הפסיקה, זרקה את השוט לכיוון ליאוניד, וציוותה על העבד שלה לאסוף את השוט חזרה לתיק שלה. היא גם סימנה לעבד שלה שהמגפיים שלה בינתיים התלכלכו קצת מכל ההצלפות, ושיבוא לנקות לה אותם. קתרינה הסתכלה על הכיתה ופתחה ואמרה "אני מבינה שהמורה שלכם לא לימד אתכם את הכללים כאשר אשה נכנסת לכיתה, ועוד יותר כאשר מנהלת נכנסת. אם כך, אני אלמד אתכם את הכללים פעם אחת ויחידה. כאשר אשה פותחת את הדלת, כל הילדים בכיתה מיד נעמדים בדום ולא זזים. כאשר מנהלת פותחת את הדלת, כולם נעמדים סמוך לשולחן שלהם, נעמדים דום, ידיים לצידי הגוף, חזה מתוח, ישבן אחורה, ומסתכלים כלפי התקרה. האם זה מובן"? כן גבירתי, צעקו הילדים כאחד. "אני לא שומעת אתכם היטב, האם זה לגמרי מובן"? כן גבירתי צרחו הילדים. בינתיים, העבד שלה סיים לצחצח לה את הנעליים, והיא סימנה לו שהיא רוצה כוס מים קרים, סיגריה, ושיעבור לתנוחת שולחן. הוא הביא לה את הדברים והתיישב על 4, וקתרינה התיישבה עליו. היא שילבה רגל על רגל, ואז אמרה לאחד מן הילדים שעמד בכיתה, שהוא יכול ללכת לקרוא לצוות רפואי, כי נראה שליאוניד לא ממש חוזר להכרה. הילד רץ לקרוא לעזרה, ובינתיים קתרינה אמרה שהיא רוצה שנעשה תרגול של כניסה של מנהלת לכיתה. היא קמה מהעבד שלה, ששוב נדבק לה למגפיים, ופסעה לעבר הדלת. כעבור רגע הדלת נפתחה, והילדים בריצת אמוק נעמדו בציד השולחן לפי הכללים שקתרינה הדגימה לפני רגע. היא אמרה לכולם לא לזוז עד שיקבלו הנחיה חדשה, והיא ירדה לבדוק את הבנים החדשים בכיתה. היא התחילה ללכת והעבד, שהיה נראה קצת כמו קוף, הולך בעקבותיה. הוא מנסה להחזיק עליו את כל התיקים שלה בזמן שהוא צמוד לרגליים שלה. היה נראה שהוא עומד ליפול כל רגע, אך את קתרינה לא היה נראה שזה מעניין יותר מדי. בכל פעם שהעבד שלה לא היה צמוד לרגליים שלה, היא עשתה תנועה של היד שלה לרגל, והוא מהר נצמד אליה שוב. במיוחד היה לו קשה לעבור איתה בין השולחנות, ובאחד הפעמים, היא עצרה ואמרה לו להוציא את השוקר החשמלי. הוא ידע בדיוק מה עומד לקרות ואכן הוא קיבל כמה שוקים חשמליים לביצים על זה שהוא לא עומד בקצב ההליכה שלה. היא אפילו צעקה עליו בקול לפני כל הכיתה ההמומה, "אתה לא מתבייש? אני הולכת כאן עם עקבים, ואתה לא מצליח לעמוד בקצב שלי"? קתרינה עברה ליד הבנים ודאגה שהם עומדים בתנוחה נכונה. כשסיימה לעבור על הבנים, נכנס מורה חדש לכיתה, שאמר שהוא נשלח להחליף את ליאוניד, שנשלח לבית החולים עקב חבלות קשות שהיו לו בכל הגוף. קתרינה חשבה בינה לבין עצמה, האם היא הייתה קשה מדי איתו, אך הבינה מיד שאם היא רוצה שיהיה סדר ומשמעת בבית הספר, אין ברירה אלא להפעיל סמכות של ענישה והרתעה. בתוך תוכה, היא קיוותה שליאוניד עוד יחזור ללמד, כי הוא בוודאי ילמד את הלקחים מהשגיאות שלו בעבר.