מחנכת וכלבונת זה רק חלק ממני

אני מסומנת.
אני אוהבת להיות מסומנת!
במיוחד כשזה במקום שהוא נגיש לי לעין ואני יכולה להסתכל עליו או סתם ללחוץ כדי להרגיש את הכאב שמזכיר לי שהוא שם בניגוד להצלפות בתחת שלדחוף לשם יד באמצע הרחוב זה קצת מוזר...
הפעם זה נשיכה בצוואר, זאת לא הפעם הראשונה שאני מסומנת בצוואר והיו כבר גדולים יותר (בערך כמו יבשת אמריקה) אבל הנוכחי הוא רק סימן נשיכה עגול קטן אבל בהחלט כואב ומראה נוכחות.
האדון שלי יודע שאני אוהבת שהוא מסמן אותי אף על פי שזה מאתגר את יכולת המצאת התירוצים שלי אבל הפעם זה הפתיע אותו כי אני בסוג של תקופת התקררות עקב בעיות אישיות מרובות.
הסברתי לו את העיניין וסיפרתי לו גם חלק מהדברים כי לפני שהוא האדון שלי אנחנו חברים שיכולים לדבר על הכל ולשתוק כשצריך. הוא כיבד את העיניין ואנחנו עדיין נפגשים כי כיף לנו ביחד וגם בין היתר לפעמים הוא מושך אותי ומביא אותי להיכנע לצד של כלבונת אבל קודם כל להיכנע לו. אוהו איך שאני נכנעת לו אבל הוא לא מנצל את זה לרעה כי הוא מבין מה עובר עליי ואם במצב רגיל הוא יודע מתי לא לעבור או כן לעבור את הגבול פה הוא הוא נזהר כדי לא להזיק לי.
אני כל כך מעריכה אותו על זה וכל כך שמחה שבחרנו אחד בשני.
סימנתי גם את הכלבלב שלי, ביד, עם השוט. הוא גם אוהב את זה.
נפגשנו למרות שאני בתקופה מוזרה אבל חינוך חייב להיות עיקבי... כי חינוך זה מעל הכל.
לפעמים הוא חש אמיץ ומנסה לאתגר את יכולות השליטה שלי עליו, אבל גם מזה הוא ירד כי הוא הגיע למסקנה שאם במבט ושתיקה רועמת הצלחתי להשתיק אותו ולהחזיר אותו למקום שהוא היה בו אז זה חסר סיכוי מולי.
אני אוהבת להצליף בו... אני אוהבת הצלפות.
לשממוע את החגורה נוחתת על הישבן, לראות את הכלבלב מנסה לבלום את התזוזהף האודם שמתפשט סביב ההצלפה ולפבסוף הסימן שזה מותיר... I like!!
שיהיה המשך שבוע טוב