מחנכת וכלבונת זה רק חלק ממני

זה נגמר!
אחרי תקופה ארוכה זה נגמר.
אני לא מאמינה שזה נגמר, ידעתי שזה הולך לקרות היה לי זמן לעכל את ההחלטההמשותפת ווהכפויה אבל כשזה קרה פתאום סלע התיישב לי בפנים והאויר לא נכנס.
לא יודעת למה זה קרה אולי כוחו של ההרגל או שכבר לא מתרכזים בדברים הרעים אלא זוכרים רק את הטובים אבל אני זוכרת שאמרתי לך שמשהו בי מת לא יחזור להיות אותו דבר, לא הבנת איך זה קרה וניסית להסביר, התעקשת אבל אז הבנתי שאין לנו ברירה אלא לחתוך ולהמשיך הלאה.
הכאב היה בלתי נמנע כשאני רואה אותך הולך ומתרחק ממני, הדמעות יורדות מעצמן ומסתכלת עליך עד שאתה נעלם ממני כי אני יודעת שאותך אני כבר לא אראה.

תודה על תקופה יפה שהכרנו אחד את השנייה לנימי נפשנו שצחקנו שבילינו שעשינו שחווינו שידענו שהרגשנו (ששתינו 😄
למדתי ממך איך כן ואיך לא ולמדתי עוד הרבה דברים
עד שמשהו בי הלך גם הערצתי אותך, אהבתי אותך.
אני תמיד אסתכל אחורה ואחייך, זה חלק ממי שאני אבל העיניים שלי מביטות קדימה אל החלקים האחרים שיהיו חלק ממני ויבנו אותי
אתה תעשה את זה גם... אני בטוחה אני רק מקווה שגם אתה תמיד תזכור ממני את הדברים הטובים ותחייך כשדמותי תעלה במחשבה.
לסיום...
יש מקומות שאתה עובר בהם מביט לצדדים וממשיך בהנאה,
יש אנשים שאתה פוגש מחייך קלות וממשיך הלאה
ויש אנשים שאתה פוגש, מתקשר ואוהב
כשאתה ממשיך הלאה הם ממשיכים איתך עמוק בלב.
אתה עמוק בלב!