סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Never say never

כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא
לפני 8 שנים. 23 ביוני 2016 בשעה 21:15

מה רצית כשהיית ילדה? מערכת יחסים שכל הזמן רבים חזק?
הנה קיבלת
כמו כל הדברים האחרים שרצית וקיבלת בדמותו, אולי גם זה.
ואיך, איך זה היה בפנטזיה שלך. מילים פוגעות, הרבה רגשות, כעס, דמעות. וגם אהבה חזקה, סקס חזק.
די דומה
כבר איבדת כיוון
נכנסת לסאב ספייס בגלל עלבונות שהטיח בך, עלבונות אמיתיים מאוד, במקום לכעוס ולהיות גאה כמו שהיית תמיד.
מוצאת את המקום של הקורבן וזוחלת אליו. לזמן אין חשיבות. גם לא לחומרת המעשים. רק לסמרטוטיות המוחלטת.
אפילו שרבתם, שמי יודע מתי תשלימו, ואם בכלל, את נהנית להתפלש בבריכת הסבל הקטנה הזו.
והוא טיפש. כמה שהאשים אותך שאת מוציאה ממנו את הארס והרוע (בערך כמו להגיד שאישה שלבשה מיני אחראית לזה שאנסו אותה), תוך שבוע יתגעגע בטירוף, לא יוכל לחיות בלעדיך, ויחזור לאהבה הגדולה הזו, עד הפעם הבאה שהיא תהפוך להשפלה גדולה.
מדהים
הייתי בטוחה שזה בשליטה
רק במסגרת שקבעתי
רק כשהכבוד ההדדי הוא ברור ומוחלט
ועכשיו המצב נראה קצת אחרת
יותר כלבה ממה שחשבתי
גם אם ביומיום את מלכת העולם, מספיק אחד שיראה עמוק, יבוא יסתכל בעיניים ויגיד- את זונה
ויתכוון לזה
ויחזור
ולא יתייאש
בסוף אודה בפניו
נכון, אני זונה
אני פשוט כזו

 

שה
נרגעתי
אפשר להיות מלכת העולם
וגם כלבה בפנים
ואף אחד לא צריך לדעת
להנות מדברים שאנשים נורמליים נהנים מהם
ולהנות גם מהסבל
כל העולמות בכף ידי
אתה תסבול ותתחבט
ואני אקבל הכל באהבה
אחכה שתשלים עם העולם, ואיתי, ותגיע להלביש לי את הרצועה שוב

לפני 8 שנים. 23 ביוני 2016 בשעה 21:11

לפני שנה

חתונה כיפית זו הייתה
רק לפני כמה חודשים פנטזתי על חבר טוב של החתן
ועכשיו רקדנו שלושתנו ביחד

שתיתי עם החברים שלו, מישהו היה צריך להרים את הלסת שלהם ולהחזיר למקום

פלירטטתי עם הבוס לשעבר שכבר יש לו תינוק בבית ועם הגיס של החתן, שנשוי לאחותו היפה. גבולות, מישהו?

יש את הרגעים האלה, שהדמיון מתרומם מעבר לגוף הפיזי
ואני רואה את עצמי מהצד, מצחקקת כמו הבחורות הקלילות האלה
אבל כיף לי, והפידבק חיובי
ואני מעדיפה להיות קלילה ולא חכמה

ואח"כ
ברחבה מצאתי את עצמי ליד הגיס וחבר נוסף שאשתו בהיריון
מפשיטים אותי בעיניים פלוס פלוס
ואני אומרת לעצמי די, לא יפה
ואז ממשיכה לרקוד בדרכי הפלרטטנית

ואז הוא שואל
מה את שותה

כל חיי עוברים לנגד עיני
קישורים, השלכות
back and forth
ועונה
מים, בשלב זה

הוא מביא לי מים, לא מסגיר שמץ של אכזבה כמו האדם המנומס שהוא
ואני לא יודעת מה מבאס אותי יותר
שזה לא ממשיך
או שהם התבאסו עליי
(ככה זה אנשים שמחפשים אישור)

אח"כ החתן מספר לי
שאיזה חבר משגע אותו לגביי
ואני נזכרת בערב שהיה כיפי

במצב פיכח אני כבר לא מבואסת בכלל :)

לפני 11 שנים. 20 ביוני 2013 בשעה 13:13

מקום מוזר לחוות בו תחושות כאלה

בתור לבדיקת חלבון עוברי

three an a half months pregnant

כשכל מהותך אמורה להיות רכה ואימהית

ובעצם גם התחושות האלה היו רכות. מיניות רכות.

נמצאת שם הבחורה הזו, ילדה, יותר ממני, קצת קלולסית אבל מהממת.

קצת זרוקה אבל שהכל נראה עליה טוב

בלי איפור, טבעית, אבל לא מוזנחת

והדבר היחיד שאני חושבת עליו זה ללטף לה את השיער

לגעת בשפתיים, בחזה, בבטן שמתחילה להיות עגלגלה

לשכב איתה במיטה בלי בגדים

להיות איתה

 

נדירות הבחורות שגורמות לי תחושות כאלה

בטח לא במצב פיכחות

אבל היא

רק להושיט יד ולקטוף

 

בגלל טבעי הלא יוזם ללא סיוע חומרים שאסורים בהיריון

בגלל שאני בפוזיציה של גבר חרמן

בגלל שמושא תשוקתי הוא בחורה שכנראה לא חושבת על בחורות אחרות

ובכלל זה לא הזמן והמקום למשחקים האלה...

לא קרה כלום

רק שיחת חולין

היא סיימה את הבדיקה, חייכה לשלום באיחולי הצלחה הדדיים וחמקה מבעד לדלת הברזל הכבדה

 

ואני נותרתי עם הזין המטאפורי שלי ביד

ועם הריר המטאפורי על הסנטר

 

:)

לפני 11 שנים. 12 באפריל 2013 בשעה 9:23

היום שוב חלמתי על מ'. לא יאמן כמה שהוא יושב לי בתת מודע.
הסיטואציה הייתה שהחלטנו לקיים אירוע כלשהו בבית, בסגנון מסיבת חתונה מצומצמת. האירוע מתחיל קצת עלוב כי עדיין לא כולם הגיעו ואני מרגישה שאין מספיק כיבוד. גם הוא נמצא שם, היחיד מהעבודה.

כל החברים בסלון, איתם גם בעלי, ואני במטבח בהכנות אחרונות. סיימנו לעבור עם מ' על משהו שקשור לעבודה והאירוע תכף אמור להתחיל. בינתיים הוא נמצא איתי במטבח, עד להכנות וללחץ שלי. אני לא ממש מוצאת על מה לדבר מרוב שמרגישה קטנה לידו, ואז מציעה לו יין, הוא מסכים. שואלת אם אדום או לבן- עונה שלא משנה לו. יש בקבוק אדום פתוח בסלון ולבן סגור במזווה ואני מחליטה לפתוח את הלבן החדש. פותחת את הבקבוק ומוזגת לשנינו, שוב מאבדת את קו השיחה. אני מתביישת שהאירוע לא מספיק מרשים ואני לא עושה עליו רושם טוב.

באופן לא מודע ומבלי להודות בכך, אני מאוד רוצה את קירבתו, ברמה של רק חולמת עליה, כי יודעת שהוא לא שם עליי. פתאום הוא מתקרב מאחוריי ומושיט יד מתחת לשמלה הקצרה שלי. אני קופאת במקומי. ריגוש עובר בגופי ואינני מסוגלת להשתלט על עצמי. עירומה לפניו במאוויים שלי, בחולשתי כלפיו. הוא אומר שיכול להכניס את היד עוד פנימה, כמו להדגיש שבקושי התקרב וכבר אני שלו. ואז אומר שאני חייבת לעשות משהו בדרך מסויימת בעבודה, ואם לא- ידאג שיפטרו אותי, חד וחלק. אני מתקפלת על הרצפה לרגליו, רוצה לברוח מהפחד ורק להיות מכונסת בתוך עצמי עם הרגע הזה, עם קירבתו העוקצת. מבינה שהייתי מוכנה להסכים לדרישתו, להשפלה, לכל, רק להיצמד לרגליו ולא לאבד אותו. חולפות בי מחשבות על אי הצדק בבקשתו, על תלונה בגין ניצול סמכות לרעה, ויחד עמן הבנה שאני בנויה לכך שישפיל אותי, שמותר לו, שאאמץ את התחושות שהוא גורם לי ולא אסרב. אני מוכנה לוותר על גאוותי ולהודות בחוסר האונים, העיקר לרצות אותו.

בכך שהוא נוגע בי במטבח, כאשר חברינו ובעלי נמצאים בחדר השני, ובכלל האירוע אמור לקדש ולכבד את הזוגיות שלנו, הוא מראה כמה כל זה לא מעניין אותו, עד כמה יקבל ממני כל שיירצה בלי התחשבות בשום דבר אחר בחיי. הוא לא מראה כלפיי חום באף רגע, רק כוחניות קרה באמצעות שליטה נפשית ומינית. ואני שפוטה שלו, לא יכולה להתנגד. מקופלת לרגליו ומוכנה לעשות הכל בשביל שיהיה מרוצה ממני. יודעת שהוא מנצל אותי באופן שאסור במקום עבודה, ומסכימה לזה.
במצב ערות אינני נמשכת אליו פיזית, יש אלף שהייתי עושה לפניו. אבל הכוחניות שלו- יחידה במינה, והיא מסוגלת להכריח אותי לעשות דברים מגעילים או כאלה שנוגדים את ערכיי, בלי להתווכח. מתפלאת על עצמי. ובעצם, הכי לא מתפלאת.

בינתיים- רק בחלומות. במצב ערות זה כל כך רחוק... האגו חזק מדיי. ההגנות תקינות ופועלות.

 

לפני זמן מה מישהו שאל אותי, תוך חצי משחק חצי אמת:

את זונה?

תרצה שאהיה או שלא אהיה?

את לא יכולה לבחור (שלא להיות), נולדת כך

 

בתקופה הנוכחית בחיי כל זה רחוק ממני, רק החלומות מעוררים מחשבות, ויש הבדל גדול בין פנטזיה למציאות.

אבל כשמביאים אותי למקום הנמוך הזה... עמוק בפנים, לעולם איננו משתנים באמת.

לפני 11 שנים. 10 בפברואר 2013 בשעה 13:46

אני חושבת על רודוס לפעמים. מנסה שלא לשקוע בזה יותר מדיי. חושבת על הימים שטופי השמש, תחושת החופש, האושר הממלא כל תא ונים בגוף. זה צובט לי את הלב. חזק. לפעמים אני עסוקה במשהו אחר, באירועים אחרים, בדברים שממלאים את חיינו ואת המציאות האמיתית שלי, ולא זוכרת את הימים ההם. אבל האמת היא, שלא אשכח אותם לעולם. חשתי אושר, ושילמתי עליו בהרבה בלאגן וכאב. עכשיו אני אחרי, אחרי שעפתי והתרסקתי ושברתי ושילמתי ואספתי את השברים (ולא רק את שלי) -- ועדיין, לא אוכל לשכוח.

זה מצחיק. אף פעם איננו יכולים לדעת כיצד חוויה מסויימת תשפיע עלינו, איזה מקום היא תמצא בליבנו. חופשות סתמיות שאני בקושי זוכרת, וחופשה אחת פה קרוב, שהפכה את עולמי.

אנשים מקעקעים את עצמם. סימני החיים, ציוני הדרך. אם מישהו יכול היה לראות את הלב שלי היה מוצא כמה קעקועים חזקים מאוד, אינני בטוחה אפילו איזו צורה יש להם. השנים הרגועות עוברות מבלי להשאיר סימנים, והדקות המשוגעות מותירות זיכרונות, צלקות שממשיכות לצרוב בכל עונה קרה. וחמה. וגשומה. ושמשית. ועצובה. ושמחה. וריקה. ומלאה. ולא מלאה מספיק. והרי זה אף פעם לא מלא מספיק לאורך זמן. כל הנחלים זורמים לים ועדיין ---

ועכשיו, לראשונה בחיי, שאני באמת רוצה לעשות קעקוע. לסמל תקופה שעפתי, את הלב שלי שיש לו יכולת להמריא, להזכיר לעצמי שאני צריכה להרגיש חופשיה ומאושרת תמיד. ואולי.. זה רק יעשה נזק גדול יותר? הרי הסמל הזה מעלה כל כך הרבה קונוטציות מסוכנות עבורי, הרי מה שאני זקוקה לו אלו השורשים!! הכנפיים יצמחו תמיד, בכל מקום שתהיה להן הזדמנות. כמו ראש או זרוע של מפלצת מיתולוגית, מקצצים אחת ומיד צומחת תחתה חדשה. ואני, לא רוצה לצרוב את החתך, לכבות בכח את האש שמציתה את עצמה, לא מוכנה לוותר על החלק הזה שבי, ומצד שני יודעת שהוא מסב נזק לחיי, לזוגיות שלי, לעתיד שלי. שהוא עשוי לחסל כל פיסה טובה ולפגוע בלבבות חפים מפשע. אם כך אולי, יהיה הקעקוע סימן בבשר שלא יישכח, להזכיר גם את הסוף, את מה שקורה כשהראש מסתובב כל כך חזק שכמעט ואין לו לאן לחזור.

כמו משוגעת, כמו שד ומלאך. הקונפליקט הנצחי של בני האדם. איזהו חזק הגובר על יצרו, או- הדרך היחידה להתמודד עם פיתוי היא להיכנע לו. לפעמים מרגישה שעליי לקשור את עיני, לסתום את אוזני, ולכל מקרה גם לאזוק את ידי... ולו רק שלא תישאר פירצה! אבל הלב, הלב תמיד ימצא, ויזכור, וירצה. ואותו אי אפשר לקשור.  

 

אין מה לומר עוד שלא נאמר. נותר רק לנשוך את השפה חזק, להמשיך לתפקד למרות הרגשות המשתוללים, ולחכות שאתבגר.

הלוואי שאמצא איזון.

לפני 12 שנים. 15 בנובמבר 2012 בשעה 21:48

אני יושבת על אחד המכשירים בחדר כושר, מהדקת רצועת עור לרגליי כדי לחברה למשקולת של מכשיר אחר.

אחד המדריכים באימון אישי, והוא רוצה להשתמש במכשיר שעליו התיישבתי

ניגש, "תביאי" מחווה לכיוון הרגל, ומהדק לי את הרצועה

 

תירגעי, הוא רק רוצה לעזור לך כדי שתפני את המכשיר

 

ואז מתכופף לרגל השניה וסוגר גם אותה ברצועה

"יאללה"

 

הוא חמוד, אבל אני לא נמשכת אליו

ובכל זאת, לא מפסיקה לחייך לעצמי במשך כל האימון

 

והשבוע,

על אחד הסטפרים הוא מייעץ "אל תרימי את העקבים"

"אבל הם עולים! צריך משהו שיחזיק אותם, תביא גומיה ונקשור"

מחייך, "אל תתני לי רעיונות"

 

באמת? :)

מכורה לשטויות האלה

לפני 12 שנים. 10 בנובמבר 2012 בשעה 19:08

חרמנים וסוטים.

העולם מלא בחרמנים וסוטים.

גם אני בינהם

למה זה מדהים אותי בכלל?  

 

מעשה שהיה כך היה

כמה חבר'ה מ****

גילאים שונים

אני הצעירה, כמובן

כולם מחוייבים למערכת יחסים באופן כזה או אחר

רמת פתיחות משתנה, אולי "זוגיות אלטרנטיבית"

להגדרות כאן אין מקום, החוקים הם תולדה של המציאות, ולא להיפך

והמשותף

כל אחד מחפש משהו

את התחושה שהוא חי

את הריגוש, או הרגש

את הקירבה והעניין החדש  

 

וכך, בשני לילות בהירים, המרוחקים כ-3 חודשים זה מזה, מתחיל לקרות שם משהו.

בין שני הלילות מתרחשים דברים גם כן, חלקם ניצתים ומכובים, חלקם בוערים באש קטנה ומחממת

אבל הלילה השני הוא כבר רציני יותר

ואיננו משאיר מקום לחוסר הוודאות באשר להתרחשויות הלילה השלישי (שיבוא עלינו לטובה)  

 

אבל

הנסיבות, הו הנסיבות

זה מכיר את ההוא, ואת הבעל, וזו פתאום שוקלת את העניין בעיניים אחרות, ואחר לא מוכן לקחת אחריות על ההשלכות...  

 

ורק אני חושבת

כוס אמא שלכם

היה לכם טוב

רציתם עוד

מה יותר טבעי מזה?

אתם מוכנים להפסיק לזיין לי בשכל, ורק להתאסף כולכם במקום ובזמן שייקבע מראש?

ג'יזס... מה בחורה צריכה לעשות?  

 

המעניין הוא

שכל אחד (ואחת) מהם

רוצים ממני את אותו הדבר...

רק בלי כל היתר!

ולא מבינים, למה את צריכה את כל המשתתפים איתך  

 

נחמד, לא?  

 

ממש מעניין  

 

הרי זה יכול להיות עם כל אחד! ולא ב****, לא אנשים לא פנויים, לא כשכל אחד בתוך התחת של השני

הרי אין פה מקום למערכת יחסים זוגית ומסבכת

רק לאהבה חופשית...  

 

הגבולות שלי רחוקים וגמישים

אבל כאן, להפתעתי, אני יודעת מה רוצה  

 

אז

חמודים שלי

אם אני נותנת זה לכולם

או לאף אחד

 

עד הסיבוב הבא

לפני 12 שנים. 2 בספטמבר 2012 בשעה 13:53

כמה ימים כבר עברו והוא לא שולח דבר...

זה רק חלום רחוק

חלום באור יום שהיה מושלם לרגע

אבל איננו מתקיים יותר מכך

ואולי לא אמור להתקיים?  

 

והרי זכר החלום הזה נותן תקווה לרגשות

תקווה לחיים אחרים

טריגר לשינוי מוחלט

ובתור שכזה, עד כדי כך אין לו אחיזה במציאות?  

 

האם האמונה הזו מטעה?

התקווה מבלבלת?

ומלבד המציאות אין עוד דבר?  

 

מה את באמת חושבת שתמצאי

תיכנסי לפרופורציות

אין חיים אחרים

אין אהבה אחרת

אין באמת טירוף שנמשך

חוץ מהטירוף שלך שלא עובר  

 

יש זכרונות

יש סיפורים

שירים

חלומות שחולמים בסתר

וזה מה שהמחשבה חוזרת אליו לפעמים  

 

אבל רוב הזמן אנחנו חיים בעולם מציאותי מאוד

ושגרתי

וגם איתו צריך לעשות משהו

ולנסות להנות מזה 

 

---  

 

זהו? האם כך נראית השלמה?

החלטה?  

 

קשה

לפני 12 שנים. 28 באוגוסט 2012 בשעה 21:01

מגיעה לדירה
דופקת בדלת
"תיכנסי"
מתפלאת על קבלת הפנים הבלתי שגרתית
נכנסת
אתה יושב על כיסא במטבח
מול המחשב שלך
לא מסתובב לכיווני.
סוגרת את הדלת מאחוריי
שניים וחצי המטרים שמפרידים בינינו, בסך הכל,
נראים היום כמסע ארוך.
 
עומדת בכניסה ומחכה ליחס כלשהו
אתה בשלך
"בייב?"
"רגע"
הבית חצי חשוך
אורות המסך מרצדים על פניך, מבטך עסוק
המבט המופתע על פניי שלי הופך למתנשא ומזלזל
איך אתה מעז?
אחר לנעלב
אחר לכועס
אתה לא מתנתק מהעיסוק שלך
חולפות שתי דקות
חמש
שמונה
באחורי ראשי הולמת המחשבה לסוב על עקביי ולצאת
אבל איני עושה זאת
ההתרגשות והכמיהה חזקות מכל דבר אחר
חוץ מזה
כל מה שאקבל ממך, כנראה מגיע לי
ויותר מזה
אני רוצה להבין
ולזכות בחום ובחיבה שלך
 
בסופו של דבר אתה מפנה אליי את מבטך
"אז מה..?"
המבט על פניי כבר לא נעלב
בטח לא כועס
אולי רק חסר אונים עכשיו
רעב
ותמים


לא מפתה
לא פלרטטני
קצת אבוד
ומוכן
 
הפה נפער מעט
הנשימות נהיות כבדות
"התגעגעתי אליך" אני מנסה לשבור את הניתוק
אבל אתה לא מתייחס לזה
מפנה את עיניך למחשב שוב
"תרגישי בבית. תורידי בגדים"
או בייבי...
בד"כ אתה קורע אותם מעליי
או שתוחב ידיך בלי לטרוח להוריד
אבל לא הפעם
הפעם לא תפשיט אותי
 
בלי מילים
אני מניחה את התיק בצד
מורידה מעיל
צעיף
מהססת לרגע
המבט שלך חוזר אליי
גבה מורמת
"כן?"
מרגישה כמו תלמידה איטית
אני פורמת את כפתורי הסריג
האצבעות קצת מתבלבלות לי מההתרגשות
אחרון ודי
מסירה אותו
מוצאת את רוכסן החצאית באחורי הגוף
חותך את הדממה ברשרושו המתכתי
החצאית נופלת
אני מתכופפת ומסירה אותה מסביב לרגליי
עולה בחזרה כדי להניחה בצד ומוצאת את עיניך על גופי
 
החזה עולה ויורד בקצב הנשימה
מרגישה את הדופק למטה
אתה מסמן בעיניך על החזיה
מושיטה ידי לאחור, משחררת את הסוגר ונותנת לה ליפול
אתה מעביר את עיניך על הגוף הנערי
הרגליים הארוכות
קימור האגן העדין
המותניים הדקות
השדיים הקטנים והעומדים
הפטמות המכווצות במרכזם
עצמות הבריח הבולטות
הצוואר
ולבסוף הפנים
השפתיים הפעורות מעט
העיניים המבקשות
 
מסמן לי באצבעך להסתובב
אני עושה זאת בצעדים קטנים
בחצי הדרך להשלמת הסיבוב אתה עוצר אותי
אני לא רואה את פניך
אבל מתארת שאתה בוחן את התחתונים שלי
תחרה לבנה
חוט דק נעלם בין פלחי הישבן
"את מרגישה לבנה היום? נקייה?"
אינני יודעת כיצד לענות לך
ואם אתה בכלל מעוניין בתשובה שלי
במקום זה אני משפילה את מבטי וממשיכה לשתוק
"יופי זונה, תתביישי קצת, כי לפני שתהיי נקיה שוב, את תהיי ילדה טובה ומלוכלכת"
"כן בייב"
"כן מה?"
"כן מותק"
"כן מה?!"
כ..כן מאסטר"
"יופי ילדה טובה" אתה מפטיר לעברי באיטיות כמו שמחנכים ילד מתקשה
"תתכופפי"
אני עושה כדבריך
יורדת עם פלג גופי העליון מתחת לקו המותניים, הישבן מונף
"עכשיו תזיזי את התחתונים ותני לראות"
מפשקת רגליי ומסיטה את רצועת הבד
לא בטוחה אם זה משפיל אותי לעמוד שם כך, או שזה מענג
"יפה. תסתובבי בחזרה"
אני מתרוממת וחוזרת לעמוד בפניי מולך
"תורידי אותם"
אני מתכופפת להוריד את התחתונים, מגלה את הרטיבות, כצפוי, ופונה להוריד גם את מגפוני העקב
אתה מצקצק בלשונך.
צקצוק רגוע ומאיים


נשארת, אם כך, לעמוד עירומה בנעליי
 
"את חרמנית?"
"כן בייב. מאסטר."
"תראי לי"
מרימה את ידי באיטיות
מכניסה אצבע לפי
מתחילה למצוץ אותה
פנימה והחוצה
מוסיפה אצבע נוספת ומנסה להכניס יותר עמוק
כמו שאתה עושה לי
יודעת שזה מגרה אותך אבל לא מעזה להסיט את עיניי משלך בשביל לבדוק את הבליטה במכנסיים
מוציאה את האצבעות
נותנת לשובל הרוק להימשך החוצה
כמו שאתה אוהב
מתחילה ללטף שד אחד
בעדינות בהתחלה
עוברת לפטמה
משחקת איתה
היא מתקשה עוד
אני תופסת אותה בין אצבעותיי, מושכת קלות ומסובבת
 
רק הכאב אמיתי בעולם הזה
כאב ההשפלה
והכאב הפיזי
 
והערב אזכה ממך לשניהם
 
מרטיבה את אצבעות היד השנייה
שולחת אותן למטה
חלקה
כמו הילדה הטובה שאתה רוצה שאהיה
חלק ולח ונעים
בשבילך
 
משחקת עם עצמי
מסתכלת לך בעיניים
יודעת שאתה מתחיל להתרגש
מגורה כל כך...
המבט מתחיל להתערפל
פוערת את פי עוד
שתדע שאני מוכנה למשהו טוב יותר מאצבע
לא שאתה זקוק לאישורים ממני
אבל אני כבר כל כך רוצה בייבי...
הגירוי הפיזי מתחזק עם תנועות היד
היד השנייה מרפרפת על החזה,
עולה לצוואר,
יורדת לבטן,
לירך
 
"רדי לברכיים, זונה"
אתה כמעט לוחש, אבל אני שומעת אותך טוב
עושה זאת, תוך כדי שממשיכה לשחק עם עצמי
אתה קם מכיסאך
אני רוצה לחייך חיוך קטן של ניצחון, כדרך מנהגיי השפלים והיהירים
אך מצליחה לעצור אותו
אתה נעמד ממש מעליי
בתנוחה שמכריחה אותי להשעין את הראש חזק אחורה בשביל להביט בעיניך
תוקע בי מבט כחול וחודר
אינני מספיקה להבין מה קורה
כשבתנועה אחת מהירה אתה תופס את שיערי, מושך אותו אחורה בחדות, ומעיף לי סטירה מצלצלת בידך הימנית
אני לא יכולה לחשוב על שום דבר להגיד
חוץ מ
"תודה"
עוד סטירה
"תודה מאסטר"
"זונה"
 
אני מבחינה עכשיו שאתה מחזיק בידך את הצעיף.
בלי מילים
ובטח בלי שאלות
אתה תופס את ידיי מאחורי גבי
קושר חזק
כמו שאני רוצה
ופוחדת
"איפה הדילדו שלך?"
לוקחת נשימה
מצביעה במבטי על התיק
אתה שולף אותו משם
בינוני
מושיט אותו לפי
"תירקי עליו"
אני מנסה ללקק אותו
"מה אמרתי לך?"
נכנעת ויורקת
"יופי, יופי" עוד פעם הטון המחנך
אתה מורח את הרוק על כולו
מרטיב גם את האצבע שלך
אני יודעת מה הולך לבוא עכשיו
"על ארבע, תחת באוויר"
יורדת, הפנים צמודות לרצפה
אתה מוצא את דרכך לחור התחת
הוא מכווץ
"תרפי"
אני משתדלת מאוד
אתה מעסה אותו וזה נעים
"אני הולך להכניס לך"
אני מייבבת אבל יודעת שאין מה לעשות
עדיף לקבל בגבורה
דוחף אותו פנימה
כמעט התחלה של בכי
"די"
מנסה להחליש את הווליום ולהתרגל
"כמה אני אומר לך, תרפי וזה יכאב פחות"
אני מהנהנת לתוך הרצפה, ומהמהמת לאות הסכמה
 
אתה מלטף את שיערי, את כתפי
ואני מתנחמת
עוברת דקה
שתיים


את הספקות כבר השתקתי מזמן
ועכשיו גם הגוף מתחיל להתרגל
אתה מעלה את פניי למעלה בעדינות
הברכיים על הרצפה בפישוק קל
הדילדו בתוך התחת
אתה עומד מעליי
מפשעתך בגובה הפנים שלי
המראה מלבב מכאן, מאסטר?
 
לא מספיקה לשקוע במחשבה הזו
שקשוק אבזם המתכת של חגורת מכנסיך
עוצמת עיניי ומקשיבה
פקיעת כפתורי הג'ינס
פותחת את פי
הבד שיורד על הירכיים החזקות
לוקחת אוויר
 
אני זוכרת בבהירות
את הזין המלא נדחף לתוך הגרון
את החנק
הנסיון לנשום
את זה שהיד שלך מחזיקה באחורי ראשי וכמעט ולא מאפשרת לי
את היד השנייה שצובטת את הפטמה שלי עד לשחרור אנקה בכל פעם
את הרוק שנוזל על הריצפה כי אני כבר לא מצליחה למצוץ נקי בכל הברוטליות הזאת
את הרגע שבו אתה מוציא את הזין מפי ודוחף את האשכים שלך לתוך פניי
עוד סטירה שמתלבשת על לחיי
את איך שאתה תופס את ראשי בצדדים
דופק לי את הגרון
משחרר את הקשר בידיים
מורה לי לגעת בעצמי עוד

כבר קשה לשלוט ביציבות
ברטיבות
או בכלל במשהו
זין בפה
דילדו בתחת
והאצבעות בכוס
 
אבל המציצה
היא פעולה אינסטינקטיבית
ואני מתמכרת לתנועה הזו
ולקולות ההנאה שלך
מרוכזת כולי
נחנקת לפעמים יותר, לפעמים פחות
נושמת כמה שאתה נותן לי
וממשיכה
עד שאתה תופס בשיערי ומותיר את פי ריק
מחזיק את הזין מול פניי
ותוך כמה משיכות משפריץ עליהם נוזל חם ומוכר
קצת נוזל לחזה
קצת נמרח על השפתיים
מתוך ההתנשפות שלך אתה אומר לי
"את לא מתנקה"
מהנהנת בפה פעור
 
אני ממשיכה לגעת בעצמי
אתה נרגע מעט ודוחף את הדילדו, שקצת יצא, עמוק יותר לתחת
אני בטירוף חושים
כל כך טוב
שאי אפשר לשאת
כולי מפוזרת לפניך
פתוחה וחרמנית באופן מביש
ואתה עומד מעליי
דוחף לי אצבעות לפה ומסתכל בעיניים
לא לוקח עוד הרבה...
 
כשגלי האורגזמה מתחילים לשטוף אותי
אתה יורד אליי על ברכיך ומחבק את גופי
אני לא מנסה להחזיק את עצמי
להחליש את היללות
או להרגיע את הרעידות
וכך
אתה מחזיק אותי חזק
ואני מוציאה הכל
גם את הדמעות
 
כשאני נרגעת
אתה מנתק את עצמך ממני
בחיוך עכשיו
מסיט קווצת שיער מפניי אל אחורי אוזני
"התלכלכת קצת, בייבי"
אני מחייכת
כבר מותר
"בואי, חיממתי לך מים"
מקים אותי
לוקח את ידי
ומוביל אחריך לאמבטיה

לפני 12 שנים. 26 באוגוסט 2012 בשעה 17:16

יושבת שומעת את הדיסק השקט מפרדיסו ודמעות עולות בעיני

דמעות של אושר, של געגוע

של דבר מדהים שקרה וכבודו במקומו מונח, ולא משנה מה יהיה הלאה

 

שירים מרגשים כל כך, גם אדם בלי מטען יבכה

חושבת מתי המחשבות עליו יפסיקו להיות תכופות כל כך

מתי החיים ישתלטו עליי שוב  

 

הסקס היה גם של אהבה

איך הוא אמר- אחרי הסקס את באה אליי כמו חתול קטן  

 

וואו זה קשה מדיי

אני מכבה את הדיסק  

 

לפעמים אנו עושים דברים, שידוע לנו מראש שיהיו להם השלכות שליליות. או מקשות.

ובכל זאת- אם הבחירה היא בין לא לחיות ולא לסבול, לבין לחיות ולפעמים גם לכאוב- ההחלטה ברורה. בכל פעם מחדש.

אם יחתימו אותי על חוזה שמחייב לחוות ואח"כ בהכרח להתגעגע, או לבכות, או להתחבט- אחתום עליו בדמי.  

 

D my summr love

was it a dream?