זה קטע, לבוא ולכתוב את זה פה. בכלוב האנונימי והאינטימי שלי. תמיד פחדתי והנושא הזה היה בטיוטות שנים רבות.
אני אוהב ללבוש בגדים של נשים. כן. אמרתי את זה,
אני אוהב ללבוש בגדים של נשים.
אני לא אוהב הגדרות, הן אמנם עוזרות לעיתים, אבל "ניוש" .. ארבע אותיות שבעיניי יומרני מעט שהן יתארו את עולמי הפנימי.
זה לא המילים שמגדירות מפריעות לי אלא הדעות השטחיות והחשוכות שנתקלתי בהן, למה צריך להסביר שהמגדר שלי לא קשור למיניות שלי?.
תמיד יש בי את ההתלבטות הזאת, אם או מתי לספר? בטח איך לספר.
בהתחלה? לפני שמכירים כמו שצריך, כי כנות זה קריטי ויש נשים שאני מבין שלא ימשכו אליי,
האם לספר אחרי זמן מה כשכבר מכירים והיא יודעת מי אני והקשר מתבסס?, האם לספר בכלל? הר אני זוכר את ת', זה היה גדול עליה ונשבר לי הלב.
הלבטים גדולים, המחשבות מעייפות כבר, למה הייתי צריך את המשיכה הזאת? למה אני פשוט לא יכול לשים את הכל בצד ?
לקח לי שנים להבין. שנים להתיישב בדעתי ולהבין שזה פשוט מה שעושה לי טוב, חלק ממני, שאני מאוד אוהב.
מאסתי לפחד, מאסתי לנסות ולהסתיר, מאסתי לנסות ולהסביר למה על אף אהבתי לשמלות וכו' אני עדיין מי שאני.
אבל הנה, פה אני מרשה לעצמי, גם קצת בחברה הקרובה,
אני תומר. גבר, סטרייט, שאוהב מדי פעם ללבוש בגדי נשים.
התהליך לא היה פשוט, לא טיול בטבע, העומק שחקרתי עצמי היה ממוטט.
הפוסט הזה מבולבל, הוא לא כתוב כמו שהייתי רוצה, הוא לא ארוך ומפורט כמו שהייתי רוצה, אבל אני מרוצה.
זה בעיקר בשבילי, אבל לא רק,
המשך ערב מהנה:)
