דברים מהלב...

הכלבה שלי עזבה אותי....:-(
לא היתה ולא תהיה כלבה כזאת. בלונדינית, חמודה, יפיפה, לא ממש ממושמעת אבל כמעט תמיד באה כשקוראים לה, תמיד מחכה לליטוף, ותמיד תשכב על הגב בשביל תשומת לב...90 אחוז מהכלבות פה יכלו ללמוד ממנה הרבה 😄
אז מה אם היא היתה ממש שעירה, אז מה אם היא היתה מזילה ריר בכל מקום, אז מה אם לפעמים היא היתה ממש ביצ'ית ולא רק כלבה...אז מה אם היא היתה צועקת באמצע הלילה ומעירה את כל השכונה (ולא מהסיבות הטובות), אז מה אם היא לא התרחצה לבד והיה צריך לרחוץ אותה, אז מה אם הפה שלה הסריח ושפעם בכמה זמן היה צריך לתת לה משהו נגד תולעים.....אבל היא היתה שלי למשך 8 שנים אחרי שאימצתי אותה מבית שהתעללו בה, והיא היתה הכי יפה, הכי מדהימה והכי מתוקה בעולם....ומי שיצא לו להכיר אותה יודע על מה אני מדבר....
בערב פסח היא היתה בסדר (ביחס למישהי בת 100 בערך - 16 של כלבים) אבל היא היתה מאושרת, קפצה והשתוללה כרגיל וכשחזרתי מארוחת הסדר והיא שכבה וכבר לא הצליחה לקום, ניסיתי, הקמתי אותה, והיא נעמדה לכמה שניות ונפלה, וככה כל הלילה... היא ניסתה לקום, אני הקמתי אותה והיא הלכה מטר שניים ונפלה וזהו. ביום ראשון בבוקר התקשרתי ולטרינרים והם אמרו שאין מה לעשות עם כלב בגיל הזה, אפשר סטרואידים, שלא ממש עוזרים ובעיקרון זהו....אבל הם לא באים כי היא לא סובלת אז זה לא מקרה דחוף ושאני אשאר איתה עד יום שני....האמת היא שלא לחצתי כי שמחתי שיש לי עוד יום אחד איתה. למרות שהיא שוכבת, אבל היא מרימה את הראש ועדיין מתעניינת, עדיין מחכה לליטוף ועדיין מלקקת את היד ומחכה לאהבה....הבאתי לה כל היום צ'ופרים, כל הדברים הטובים שהיא לא אכלה כל החיים, ליטפתי אותה והיה לי זמן להפרד ממנה כמו שצריך....אבל זה עדיין קשה להפרד מכלבה כל כך מדהימה....
היום הלכתי לוטרינר, שוב, אין מה לעשות.....הרדמנו אותה, נראה שהיא ידעה שהולך לקרות משהו לא טוב, היא לא אוהבת ללכת לוטרינרים...היא כנראה צדקה בסוף, מה? 😒
היה כל כך עצוב, כל כך עצוב, אני מנסה להתעודד מזה שהיא לא סבלה, ומזה שהיא היתה מתחילה לסבול בקרוב מאוד משכיבה כל הזמן...אבל עצוב לי וזה לא עובר.....אפילו ירדו לי דמעות כשליטפתי אותה בזמן שהיא נרדמה וזהו, לא מתבייש לומר, ולא ירדו לי דמעות מכלום כבר שנים....עצוב לי, הכלבה שלי עזבה אותי 😒