הלב...
בסך הכל בגודל אגרוף,
מייחסים לו כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה תכונות, אהבה, כאב, רצון, אושר, צער, יגון, שבר, שמחה, חמלה, תשוקה.....
בסך הכל משאבה, שואב דם מהורידים, וזורק אותו לעורקים.
אין לו ראש, אין לו מוח, אין לו מחשבה משלו...בסך הכל עליות וחדרים, עליות וחדרים.
ואנחנו מייחסים לו כל כך הרבה דברים.
הלב שלי כואב, לא שבור, כואב, עצוב, לא יודע מנוח, לא יכול להרגע, הוא עובד לו עושה את אותה עבודה שחורה ויום יומית ומחזיק אותי בחיים, אבל את העבודה האמיתית שלו, אותה העבודה שהוא התנדב לעשות מרצון, לאהוב, אותה עבודה שלא ניתן לבחון ולראות, הוא עושה כבר כמה שבועות בצורה מאומצת.
האם זה פרומונים או אנדורפינים....האם זה משיכה, תשוקה או אהבה....נמאס לי פרומונים ללא אנדורפינים...רוצה את כל החבילה....
מבחינה רפואית, דופק גבוה זה לא טוב, ומה עם דופק אהבה גבוה, מה עם האהבה שאני לא יכול לממש לשפחה של חיי שהחליטה למצוא לה אדון אחר כי היא לא רואה את האהבה בעיניים שלי?
ניסיתי, באמת שניסיתי לשכוח, ניסיתי ואני מנסה למצוא אותה אחת אחרת, אבל אני לא יכול.
נפגש, מנסה, באמת מנסה, מנשק, מחבק, מסשן, מפנק, אבל לא יכול, תמיד זה נגמר בזה, כמעט תמיד זה נגמר בכך שאני אומר שזה לא את, זה אני, והן לא מבינות כמה זה נכון, כמה זה אני, כמה אני לא מסוגל לאהוב, כמה שעד לפני כמה שבועות ארוכים לא אהבתי, כל כך הרבה זמן כבר לא אהבתי, כמה כיום הלב שלי מלא בצורך שהיא תבין שאהבה היא בלב, לא בעיניים....
אמרת לי שאני יכול להיות האדון המושלם, הביקורת היחידה שלך עלי היתה שאני לא מבין הומור על המחשב...וואוו, אני לא nurd, כמה נורא :-), בכל מקרה לא רציתי אותך על המחשב, או כמו שאמרת שכאנחנו ביחד זה הביקורת הזאת לא קיימת....אבל את לא רואה בעיניים שלי שאני אוהב, איך את יכולה לראות את זה בעיניים שלי?, זה הלב שלי שאוהב, ולא הן.
במשך תקופות ארוכות לא יכולתי לאהוב, לא להרגיש. יכולתי לשלוט, מנטאלית ופיזית, יכולתי לתת, יכולתי לפנק ולענג, יכולתי לרצות, לחשוק, יכולתי להכאיב, לקשור, לענות, לצבות, לדפוק, לזיין, לקרוע, לדחוף, יכולתי...יכולתי....יכולתי, אבל לא יכולתי לאהוב, מהמקום הכי עמוק, הכי פנימי, כבר הרבה חודשים ושנים לא אהבתי שהלב פשוט שכח, הקשרים שבו התהדקו חזק מידי ולקח לו הרבה זמן לפתוח אותם והפתח להרגשה זאת שוב. לא אהבתי באמת, הרבה יותר זמן ממה שאני זוכר, והייתי, הייתי בקשרים גם יותר ארוכים, ניסיתי, ניסיתי באמת, המון שנים לא נכנסתי לקשר בשביל לזיין או להכאיב סתם כך, כמו שאמרו פה לא מעט פעמים BDSM עושים באהבה או שלא עושים בכלל, ואני רוצה כל כך לאהוב, לאהוב באמת, למצוא את מקומי, להרגע, לנוח מהמסע המטורף הזה, מהחיפוש המתמיד, מהצורך למצוא אותה....
ניסיתי לומר לך אחרי מה שקרה בכל דרך חוץ מהמילה אהבה, שאני אוהב אותך כמו שלא אהבו אותך מיימיך אם רק תהיי השפחה שאני רוצה וצריך, ואת יודעת שיש בך את היכולת ואת הרצון להיות אותה אחת, שלי, רק שלי ולתמיד, אבל אמרת לי שאני לא יכול לאהוב, שלא ראית את הניצוץ בעיניים,
זה לא העיניים שאוהבות!!!!
זה הלב!!!!!
לפני 19 שנים. 28 באוגוסט 2005 בשעה 4:07
