לפני 6 שנים. 2 בספטמבר 2018 בשעה 13:52
הבטחות צריך לקיים.
אז ברווזון:
כשברווז וגולגולת נפגשים..
המוטציה אמנותית.
'זדיינו.
*THE DRAGON ACADEMY*
..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 6 שנים. 2 בספטמבר 2018 בשעה 9:16
כבוד.
הורים יקרים ואהובים..
בחיי שהייתי שם.
אתם מלווים את הילדים לבתי הספר, חלקכם שולח לכיתה א' אפילו.
והדמעות.. !
וההתרגשות !
כפרעליכם..
זה בית ספר..
זו לא טירונות שייטת!
הילד לא יוצא ללבנון!
תנשמו.
לפני 6 שנים. 30 באוגוסט 2018 בשעה 3:25
על סף תשישות.
אין טיוב ראוי לשעממת הזו.
זה אומר שאין לי כוח בשיט לענות לשטויות.
זה אומר שאין לי זמן וכוח לעסוק בשטויות.
זה אפילו אומר שהבולשיט שאנשים חיים בו כאילו אין תוכן ועומק בסדר היום של האנושות, אמור לעניין אותי.
זה אומר שהתעוררתי כעת וזה מוקדם מדי לתת תגובה על השדיים שלך שעפות על המסך בניסיון נואש לשכנע אידיוט כזה ואחר להרים את את סך הצפיות בבלוג שלך ולא.. את לא במועדפים.. יש שם בקושי 3 בלוגים ששווים קריאה.
תגדלו, תתבגרו, גן שושנה נסגר.
* Body, שענה למי שמגיע, והתעלם מהשאר בחוסר אלגנטיות מתנשאת.
'זדיינו.
לפני 6 שנים. 22 באוגוסט 2018 בשעה 16:46
כשעבודה והנאה נפגשים לפנות ערב..
לפני 6 שנים. 22 באוגוסט 2018 בשעה 7:56
ככה.
בדיוק.
לפני 6 שנים. 15 באוגוסט 2018 בשעה 10:14
זה לא משנה איך תקרא לי.
זה לא משנה מה תחשוב עלי.
כל מה שחשוב הוא שתאיית את שמי נכון.
כשאתה מתיימר להיות שולט, אתה לא מחכה ל-2037 כדי להכריז שאתה כזה, אתה כזה.
תמיד היית ותמיד תהיה, רק.. וברחל ביתך הקטנה, אתה לא המקרה.
בכל שנה תישאר נשלט, של מה?.. של עצמך בעיקר.
וכעת רוץ לבצע את רשימת ה-to do שקיבלת מהאישה לביצוע, דאג להתבשם היטב כדי להעלים ריח של אחרת וחזור הביתה לשטיחון שלך.
פתאט 2018?
Hell yeah.
לפני 6 שנים. 14 באוגוסט 2018 בשעה 15:25
להביט בך.
מציגה לעולם אישה נוקשה, כזו שהחיים גידלו לה זין. להטוטי לשון ומילים, בלוג שמתעדכן בקצב תלת יומי לפחות, סימבול הבדידות של האינפיניטי..
תמונות עולות ויורדות, את נאבקת עם עצמך בעצמך, אף אחד לא מורשה ללטף, לחבק את החיה הפצועה שהפכת.
והיום בשוגג גיליתי מי את, האמיתית, בשפת מקצועי ראיתי לך את "הלבן של העיניים".
הקירות והחומות שמבעד לבלוג נזלו וניקוו בפתחי הניקוז, אין לך כבר יותר מיסתור אנונימי.
והמבט הכואב בעיניים מסגיר הכל.
מלחמה שאינה מסתיימת.
ואת חיה פצועה ומפוחדת, מתכווצת גם כשיד עוטפת מוגשת אליך, ללטף, לחבק, לנגב דמעה של אבן.. נרתעת ונסוגה, אולי כבר לא מסוגלת לקבל חום..
השיר הזה הוא כל מה שאת לא.
תמכרי לעולם מה שנכון לך.
עלי זה לא יעבוד.
ראיתי את התהום בעינייך..והיא עמוקה ושחורה.
עצב.
לפני 6 שנים. 8 באוגוסט 2018 בשעה 7:39
אמנות הלכידה.
(או דמות השולט 2018..תבחרי.)
*פוסט-סשן אקסטרים ומכאיב, זה הזמן לעצור ולא להמשיך לקרוא.
זה לא ממש משנה מה הסיבות שהביאו אותך לכאן. את תילכדי. כך ואחרת ברגע שחצית את שער ההרשמה לכאן, ימצא העכביש הנכון.
אבל מהי דמותו של העכבישון?
זה החלק היחידי שברור ואמיתי.
שנות השלושים, בעל מקצוע חופשי, נשוי ו/או במערכת יחסים מחייבת הסתרה, לרוב בעל השכלה מעל לתיכונית, הייטקיסט או עורך דין, אחד שמילותיו קצרות אבל משפטיו חצי איטלקיים..זה אומר משומנים היטב בשמן זית משובח.
לרוב הוא יתנהל בחצי זילזול לכאורה, ירשים בבטן שטוחה, לא יביע ענין של ממש, לפני שיעקוץ, במהלך, גם בסיום.
זה לא משנה באמת שלא הגעת לכאן עם מטרה ואין לך מושג על בדסמ, עומקו, יעדיו.. שהרי תיזכי לשעות חסד בהן תוכלי להזדיין שלא כמו בבית, חצי מיסיונרי במקרה הטוב, והגולם חסר האונים שחוזר הביתה עייף כבר מזמן לא גורם לך לריגוש דגדגני אבל התחושה של טעימת הפרי האסור..הו מאמא!!!
ואז תפליגי בבלוג למחוזות רחוקים, תספרי לעולם הקטן פה עד כמה את כלבה שלו ורק שלו, "תפוסה", סמרטוט לרגליו, ה-"זונה שלו". ובכל מילה שאצבעך הרוטטת תקליד על המסך תחושי את בני מעייך מתהפכים בהתרגשות שהרי הנה..! את מגשימה את חלומך הבדסמי, זוחלת על רצפת החדר בשקל תישעים, החדר שהעכביש הביא אליו בעבר את טרפו הקודם.
ואז יום אחד הוא יסיים להיות מוזן ממך, לאחר שלשדך נשאב, הריגוש תם, ואת תמצאי עצמך כותבת לו, אבל בעצם לעצמך, עד כמה את רוצה בו עוד.. רק שהוא אורג קורים חדשים, הקליפה שלך ריקה עבורו, סומנת כבר, וזה היה טוב לחודשיים ואולי לקצת יותר אם את מזדיינת באופן משגע..
ככה זה.
אבל רגע.. רגע!
מדוע בעצם הגעת לכאן?
מה סיפר לך החלום הראשון?
זה מה שביקשת לעצמך?
כולנו יודעים שלא.
אבל את? כבר מכורה. הריגוש בטעימת הגיהנום הפך למוטיב המנחה שלך ובדסמ זו מילה מוזרה בכלל ולא מעניינת באמת.
את מי מעניין אם הוא בדסמי, יודע לכוון ולהעצים אותך, העיקר שאת כאן.
וגם הוא.
ולא משנה אם הוא במקום לטפס איתך, ישליך אותך מראש ההר שלו, כי להר שלך אין משמעות שהרי את "נשלטת" ורק שלו.
לא משנה בכלל אם יומיים לאחר שהתרסקת שם למטה, הוא בריש גלי ימשיך הלאה, יעלה משפט וחצי ספיסטיקייטד על העולם, יוסיף תמונה בחולצה מתוחה ובנון שאלנט יתעלם מקיומך.. הרי הגעת לכאן בדיוק בעבור כך.
אללי..
אז את לא כזו חכמה ומתוחכמת?
ככה זה.
ואת בחרת.
תהני, מותק.
לפני 6 שנים. 7 באוגוסט 2018 בשעה 7:45
הומאז' לחירטוטים.
אזהרת מסע:
*פוסט לא ידידותי בעליל. לא לבעלי לב חלש ומדיניות של משכל ים תיכוני-כפכפי.
ממרומי שנותיי אני מנסה להבין את נקודת היציאה המוחית של מייצרות הפוסטים השטוחים כמו שמן הצף בתבנית אלומיניום לפני הכנסתה לתנור.
באמא..
יש לך שדיים יפים?
בחרת להניח אותם כאן?
אז למה לקשקש עליהם, להסתיר, לנסות טיזינג מטופש?
אותו כנ"ל בהתייחס לתחת/כוס ו-וואטאבר שלך.
הרי צוקי מפייסלנד לא יחסום אותך כאן, הרדיפה היחידה תעסוק בכמה מריירים שילקקו מסך וימשיכו לבלוג הצפוי הבא ושלום על בדסמ.
זה שתוסיפי כמה מילים עוקצניות/ סו-קולד מתוחכמות, ישנה באמת?
כשעוסקים בפסיכולוגיה של ארנבות זו בדיוק התופעה.
וזה מסתכם בשעממת של ממש מאחר וארנבות טעימות בסיר או טובות כמזון לנחשים, ופורנו,
4 קוראיי הנאמנים.. יש ברשת בחינם, בכל סוג, מין, צבע, גודל וצורה.
רוצה להיות יחודית בדרכך???
היי כזו.
כל אופציה אחרת צריכה השגחה בוגרת של הגננת שושנה מגן נרקיס.
ולא.
לא יושמד.
גם.
'זדיינו.
לפני 6 שנים. 1 באוגוסט 2018 בשעה 10:18
מודה.
לא חסיד גדול של לטינו אבל הענק הזה..
החזיק שעתיים פלוס יותר מ-5000 איש על הרגליים ורצוף..
שאני תמותי על העבודה שלי 💜
'זדיינו.
