*THE DRAGON ACADEMY*

אמנם בלי שאקירה אבל הטיאמפו הזה מחר מופיע בישראל.

אמרתי שאוהב את העבודה שלי?

אמרתי.

'זדיינו.

בקצב לטיני.

😎

אין כמו לקבל 71 מציצות

כשלא חש בטוב..

אבל ככה זה כשמפנקים 😎

לא מה שחשבתם..

סוטים.

'זדיינו.

זהו.

התיישבתי לכתוב צוואה..
מקווה שלא אחסר מדי.

( בודי שמצונן קשות..)

😎

'זדיינו.

העולם שלי.

לקום בבוקר ופשוט לדעת..

העולם שלי.

בעולם של בחירות לקום ולבחון מה נכון ומה לא, מי חשוב ומי מיותר ולהתחיל לנפות.

את זה שמספר שלחם איתך ושירת במקומות שכוחי אל ושטן, כשבתכלס הוא מתהדר בנוצות לא לו, מוכר לפתיות שהוא והבודי התנדנדו על אותה דיסקית.. ביצוע משימות בסוף העולם וגרושתו. 

את זו שהפיצה שהתחננתי להעניק לה שליטה.. וככל שזה משעשע, מעולם לא היו הדברים מעולם וכעת היא עסוקה לפגוע בנפש קרובה תוך לקיחת מרשמי כדורים כרוניים המנסים לשמור על שפיות דעתה.

את זו שמכרה בשר מבשרה ובעצמה זקוקה לאישפוז כפוי כי אין תרופה מוכרת שיכולה לטפל בשריטה על הדיסק הקשיח שלה.

את זו שהוכיחה פעם ושוב פעם את נאמנותה, חברה מופלאה, כתף ענקית והכלה מטורפת.

את זה שעסוק בלהונות את העולם, ובעצמו כבר לא יודע מה אמת ומה לא.

את זה שהיה חבר והוכיח שהייתי תכשיט יפה, מפתח כניסה למרחב בדסמי שלעולם לא היה יכול לכבוש בעצמו ובכל הצלפה היה בודק שאני מביט ומאשר את ההנפה הבאה על זו שלימים לימדה אותו שהוא אבקת כלום וזחלה למחוז אחר.

הרשימה הזו כל כך ארוכה..

והיום חופשי מכל אלה.

שום עדר לא יכול לנכס אותי, שום אדם לא יכול להתהדר בי, עולם שלי.

חשבונות הנפש הסתיימו.

המתמטיקה האנושית נגרעה בקיזוז, הסרת המיותר, חיבוק החשוב.

וטוב לי.

ולמה בכלל הפוסט הזה?..

לא יודע באמת ולא משנה כלל. סוג של התבשמות לאחר מקלחת מטהרת.

ואז מעטפת שיריון הקשקשים של הדרקון, שום דבר לא יפצע שוב.

העולם שלי.

חג אהבה שמח, למי שמגיע.

רעל עכברים לכל מי שלא.

'זדיינו.

באהבה.

השקט של אחרי.

דממה בין קירות

שגנחו יחד איתך

שרשרת אורגזמות

לופ של למעלה ולמטה.

והשקט השבע הזה של אחרי

והטעם הזה לגמרי

וחיוך אחד 

שלא מסתיים..

שקט של רעש.

להיט.

'זדיינו.

כל הלילה.

בחיים למדתי שיש שתי דרכים לעשות דברים.

בדרך הקשה או בדרך הנכונה.

רוב האנשים לא עושים כלל, זו השיטה הבטוחה, סוג של לשבת בקהל, יד בין הרגליים ולפנטז את מקומך שם על המגרש.

כשאת בוחרת להכנס למגרש את בוחרת בדרך הנכונה. 

הדרך הנכונה שלך.

לא משנה בכלל מה תהיה תוצאת המשחק כל זמן שבחרת להיות גורם מכריע בתוצאתו.

לוחמים אומרים שלא בושה להפסיד בקרב, בושה לברוח ממנו.

ואת בחרת.

במי יהיה אדונך, מי ינחה אותך, מי ילווה אותך במסע שהחל במוחך וימשיך אל תוך מציאות, דרך חדשה.

את תגלי שיש לא מעט אבנים בדרך. חלק תעקפי, חלק אחר תצטרכי להוציא מתוך הנעל, כל זה לא יעצור אותך מתנועה.

כי בחרת.

כשאני נשאל הכיצד איני משתעמם מלחזור על המסע כל פעם מחדש, איך בנויה סבלנות בתוך דרקון עתיק כשגורה משתינה לו בסלון והוא בחיוך מבין מנקה ובכל זאת מלטף, תשובתי היא שלמרות השלוליות, האם יש משהו דומה לקפיצות השמחה של גורונת כשאתה נכנס הביתה והיא מזנקת באהבה וחונקת אותך בליקוקים והתלהבות?

כשאת בוחרת בדרך שלי את מכריזה שזו הדרך הנכונה, עבורך.

ואולי גם הדרך הקשה, כי בכל זאת, זה מסע על דרך הגיהנום ולשם.. שום דבר לא יושג בקלות.

חיפוש אקראי בטיובים גילה את הטראק הזה, ואומר בעצם הכל.

   What a feeling..on the highway..  to hell

 עוד מעט 😈

איזה מופע..הו מאמא!

קשה להדהים אותי בעניני הופעות ואמני חו"ל. אני נמצא איתם במקומות הכי אנושיים וחשוכים שלהם, מכיר היטב את ה- back stage, חלום רטוב של לא מעט אנשים.

ובכל זאת, אתמול זה היה בעוצמות שונות. 

מסתבר שגם אני נהנה מעבר להנאה שבעבודתי.

 עוד זיכרון לתוך האלבום הענק שלי.

אגב, למי שלא יודע, המדהימה הזו מתחבקת נהדר.. 

דוויל בייב 😎

תקנאו.

וזדיינו.

גם.

ילד של מלחמות.

הכרונולוגיה פסחה עליו..

שיני הזמן שינו את קליפתו

אבל לא העזו

לגעת בכברו.

כל כמה שהאדרנלין מציף, כל כמה שהמתח פועם במקצב פסיכי, אני אוהב את עבודתי.

העקרבים בישראל.

גם אני.

עיר הקודש.

עוד יום במשרד של ה-Body..

Warchild.

תקשיב, יזהר.

אנו חייבים להפסיק להפגש כך.

בכל פעם ומשום מקום אתה זורק מילים שבקלות אני יכול לנכס.

בעיקר גם היא.

אבל היא לא תבין באמת..

אולי גם לא מגיע לה.

חייבים להפסיק, יזהר.. חייבים.

פעם בחודש.

כמו מחזור, הבלוגיה מוצפת בפוסטים העוסקים באיכות זכרי הכלוב.

אפשר לתלות רשימה בכניסה לאתר, כמו תוצאות מבחנים במוסדות לימוד של פעם ואז כל בוגרת 50 גוונים של חירטוט תוכל לקצר את מאמציה ולחסוך זמנה היקר אל מול בחירת הנשלט הבא שלה.

בהתחשב בעובדה שאני והבדסמ שלי, ילידי האלף הקודמת, כזו שבכדי להכין שוט, היינו רודפים אחר הטאטנקה (בופאלו, סתומה..בופאלו), ולא רוכשים סט פלסטיק באי-ביי, תמיד לא אבין את המוטציות שמרשות לעצמן לאחוז בטייטל "נשלטת". מקום ראוי וחזק זה הפך שכיח יותר מהמונח "שולט" שזכרי הכלוב מייחסים לעצמם.

אז סתומית-

כדי לזכות בשולט, הוא צריך להיות אחד.

כדי לקרוא לעצמך נשלטת, את צריכה להיות אחת.

כדי שיתקיים בדסמ, צריכים להיות שניים לפחות.

כדי שזה ייקרא בדסמ, תמחקי את הרומן הרומנטי.

כדי שזה יפסיק לטמטם את העין, צריך לאדות חצי מגולשי האתר.

כן.. וזה לא כולל את כל ה-5 ניקים שאת והיא סוחבות.

'זדיינו.