בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

*THE DRAGON ACADEMY*

..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..




את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 6 שנים. 5 ביוני 2018 בשעה 17:18

 

להביט על האגם העכור הזה ולתהות להיכן צללו ואבדו המקומות בהן יכולנו להתפשט מכל תחפושת, להיות אנחנו, ללא איפור ומסיכה.

אז יצא לי מכל החורים ההתעסקות עם הדמיות, וואנבי'ז, נשלטות שולטות, משחקי ריבאונד, סתומות שעסוקות בגודל הפטמה שלהן בתוך חזיית ברזל, טיזינג מטומטם, משועממות, חולות נפש, מחפשות רומנים, קשקשניות בשקל תישעים, נבולות מנטלית, ממציאות בדסמ, הנגאאוט, קיק (שרק אלוהים והשב"כ מבינים ומשתמשים בזה), מיילים..

כמה חירטוטים.

 

 

 

 

אז הדיל פשוט.

נשלטת מול שולט.

כל קומבינציה אחרת תיזכה להרגשה של מגף במידה 47 ישר לתחת ולמאדים.

 

שואפת לחוויה שלך כנשלטת?

פוש איט.

וחזק.

אל תנסי לחנך, לתקן, ללמד, להיות המאמא תרזה של הבדסמ.

זוכרת?

מגף 47.

 

 

 

 

 

'זדיינו.

לפני 6 שנים. 29 במאי 2018 בשעה 23:16

 

 

נכנס ויוצא בין כריות ושמיכה

לא שקט

לא רגוע

דואג

מחכה

צלילי האזעקות מגיעים מרחוק מאד

לא מקילים לשניה

על הלילה הקשוח הזה

וכל מה שירגיע כעת 

את נשמתי הקודחת

זה זליגת גופך עלי

מגע עורך

ידך הקטנה שנחה על עיניי

לחישתך המספרת שהכל באמת

בסדר

שמלחמות קורות רחוק

שאני

יכול להסיר את כף היד מהאקדח

לנשום עמוק

לצלול בין שדייך 

לטעום את עורך בפי

את פטמתך מזדקפת 

על לשוני..

 

 

 

 

 

 

 

הלוואי.

והיית כאן.

כעת.

 

 

לפני 6 שנים. 28 במאי 2018 בשעה 9:56

 

 

זה לא משנה 

כמה ספגתי בחיי

התייחסתי להכל כשיעור

מכאיב פחות או יותר.

תמיד קמתי וחזרתי

לוחם מניח את חרבו 

רק כשהוא מת.

ואני לא.

רבים ורעים ניסו..

ושוב

וקמתי.

מצח מיוזע מנוגב בגב כף היד, המאבק הזה מתיש כל חלקה טובה. וגם כשקמת והדפת, תמיד הייתי שם ואת..? היית כשזה היה נוח, הקשבת כשזה תאם את הנקודה בגרף הזמן שלך.

 

אז הייתי ונשארתי לוחם.

גם הקרע הגדול בכנף לא מונע מדרקון לעוף, לרחף מעל הכל.

חלף עשור.

הזמן קפא מלכת.

גם אני.

גם הגוש השחור והפועם

שאני קורא לו משאבה

ואת קוראת לו לב.

החתיכה המדממת שהטובים ברופאים עמלו על שמירתו..

פועם.

 

 

לוחם.

 

 

*יומן השטן 2008.

לפני 6 שנים. 27 במאי 2018 בשעה 9:36

 

 

 

ואולי יום אחד ייכתב הספר

דברי הימים של  ה-BODYGUARD

ובו יקרעו שמיים ורקיעים

בעוצמות של כאב

דם ודמעות

שלא חשבתם שניתן לחוות 

שלא דימיינתם שקיים

אפילו בדימיון הכי פרוע 

עלי אדמות.

ואולי יום אחד 

אצליח להוריד את המשא שהונח

על כתפיי

לחלוק את מכאוביי 

אלה שבחרתי לסחוב בדרך

עבורך ועבורך, עבורכם

כדי להיות, להקל

לתת מנוחה ולו ריגעית.

והיו כאלה שלקחו רגעים

והיו כאלה שלקחו שנים

וניתן באהבה 

שום תלונה

שום קובלנה.

תמיד הייתי

תמיד אהיה.

 

אני לא כלוא איתכם..

אתם כלואים איתי.

 

 

 

 

 

 

 

ואלה דברי הימים של ה-BODYGUARD

הרוב לא יסופר

מעטות זכו לשמוע

מעטות עוד יותר אימצו לחזה בכוח

נדירות צעדו 

בודדות לא ויתרו.

 

 

 

 

 

'זדיינו.

 

 

לפני 6 שנים. 23 במאי 2018 בשעה 23:04

 

ימים של שחור

יום הולדת שזרם מהר

ונעלם.

וואקום דפוק.

 

 

ושוב שיעור

ושוב תובנות.

להכנס לרכב

להרים ווליום

ולטוס..

לעצור רק לתדלק.

 

חי נפשי החוטאת

סיימתי לטעות.

 

 

 

'זדיינו ממני.

לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 5:35

 

אז ככה זה מרגיש?..

לפני 6 שנים. 18 במאי 2018 בשעה 15:19

 

הלהקה.

המילים.

כשהכל מתחבר..

 

 

בימים שבהם לקולר 

יש ערך של שרוך על הצוואר

בימים שקולר

הוא צ'וקר לא סימבולי

יש עוד עתיקים, דינוזאורים,

שמרטיבים מהתרגשות

כשהתמונה מתקבעת

במוחם.

 

 

במשך שנים התליון על הרצועה היה דו צדדי.

צד אחד לב חלק ובצידו השני חריטה.

"רכושו של BODYGUARD".

נתקלתי בו לפני כמה ימים, עת סידרתי קופסא מאובקת..

ואז הבנתי שהזמן המיתולוגי חלף ובעת החדשה תורו של תליון חדש, כזה שאפשר ללכת עימו באופן יומי. בעת ההיא, כשלקולר היתה השפעה מאגית ולקחת מנשלטת קולר היה אקט של הוצאה להורג, הוראת הסרת הקולר היה אות וסימן שאינה נמצאת עוד בחסות השולט.

חייתי זמנים שנשלטת היתה רוצחת מי שחשב לקחת ממנה את קולרה.

אז מחשבה, בחירה, הזמנה והתוצאה.. משביעת רצון מבחינתי.

 

 

 

ישן וחדש.

..This is my kingdom come

.This is my kingdom come

 

 

רכושו של הדרקון..

יום אחד.

לפני 6 שנים. 18 במאי 2018 בשעה 9:11

 

אחד הראפרים הטובים בעיניי.

המון כוח.

המון ישירות.

 

נוכחות.

 

 

 

 

הבוקר מתחיל לאט..

עירבול של תחושות.

את זולגת לתוך כף ידי החמה

נדחקת

דורשת את הליטוף שלך

מנחמת סערות שחורות

עם מבט מלא אהבה

כזה עמוק.

מתמסרת טוטאלית..

ואני מאוהב בך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טופי שלי 😍

לפני 6 שנים. 17 במאי 2018 בשעה 7:47

 

 

לפעמים בא לי להפיל אותך 

לתוך ערימת בוץ רטוב

לבושה במיטב מחלצותייך

ולזנק.

 

לראות את המבט המזועזע שלך

מתחלף

להשלמה מתגלגלת בצחוק

ולזנק אחרייך.

 

אין שום דבר מלוכלך בבוץ הזה

הוא מטהר את התבניות הקשוחות

מנקה את שאריות הקיבעון

מסיר את ערכיות התחפושת

מעיף את האיפור שטורחים עליו

כל בוקר מחדש.

 

 

 

 

 

'זדיינו.

על הבוקר.

לפני 6 שנים. 16 במאי 2018 בשעה 23:35

 

 

אם לא הצלחתי לחטוף את מוחך

אין לי טעם בגופך

אם נשמתך לא נחה בכף ידי

הארציות שלך יכולה להמצא בכל אחת

אחרת.

אני אעלם כמו הרוח

ולעולם לא תשלטי בה

באמת.

רוח רפאים מטיילת.

 

כשתצליחי להגיע לפתח המאורה

והחושך לא יפחיד אותך

תדעי שאת בשער,

שהעולם שלך ייראה אחרת 

מחר בבוקר.

 

 

 

 

עד אז תחסכי ממני את ארגז החול..

הגנון הזה כבר לא בשבילי

ובגננת הצלפתי עד שהתחננה

לעוד..

 

 

 

 

 

קודם את מוחך

אחר כך את גופך.

בהתחלה את מנהטן.. 

ואחר כך את ברלין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמיצה?