שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

*THE DRAGON ACADEMY*

..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..




את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 7 שנים. 23 ביוני 2017 בשעה 7:27

 

עוד ביצוע מטורף לשיר עם מסר מדהים.

רמקולים.

Full ווליום.

 

 

 

 

העייפות המנטלית נמצאת

בשיאה.

חי על החרב

חי על הקצה

ולא יודע לחיות אחרת.

גם לא רוצה.

 

ובימים אחרים הייתי בא אלייך

מסיר את רצועת החנק

משחרר את החיה שבי

ואת היית מקבלת את תוכי

אל תוכך..

עולם נטול מילים

נהמות פרימיטיביות

זיעה מהולה בנוזלי גוף

אנחות הכאב והעונג

שלך

התמזגו

בעונג שגופך ואת

עטפתם 

את כאביי.

 

הכלה היא דבר מתעתע

אי אפשר מראש לכוון

את העוצמות הנדרשות.

ואת..

תמיד הכלת

על אוטומט

וידעת לספוג ממני ואותי

דרקון סדוק

קול מזעזע

צלקות שמעירות בלילה

שדים שמרקדים על התקרה

של החדר.

 

הפער הבלתי נסבל בין עבר להווה 

תמיד מפיל אותנו על הבירכיים.

 

מהשתאות או מתיסכול

ועדיין

אני נשארתי אני

ואת..

כבר מזמן לא שם.

 

רק צלילו של השקט כזיכרון.

 

 

 

 

 

 

 

 

*נכתב לפני כחמש שנים וחיכה לפסקול המתאים..

לפני 7 שנים. 19 ביוני 2017 בשעה 2:46

 

 

היופי שלנו הוא סך כל הפגמים

שהתחברו במקום אחד

לאדם אחד

בקוד מיוחד.

 

בדיוק כמו אמן 

שמתחיל למרוח את מכחולו

בצבעים

ומצייר על בד לבן טהור

מסיר ממנו את התום הבוהק.

 

בד..

אחד.

לפני 7 שנים. 16 ביוני 2017 בשעה 20:45

לפעמים דברים קורים מטר ממך.

 

 

ליווי משפחה החוגגת בר מיצווה לתפילת ערב בכותל המערבי, יריות ממרחק של כ-500 מטרים, ההתכווצות בבטן, היד שמלטפת את הגלוק, המבט שמתכווץ ומתחדד והמילוט המבוקר רגלית למלון המארח.

 

ערב שבת בעיר הקודש..
שמדממת אותנו.

ולוחמת אחת שקיפדה חייה הקצרים.

יהי זכרה ברוך.

 

 

 

 

 

זר לא יבין.

 

 

 

לפני 7 שנים. 15 ביוני 2017 בשעה 22:12

 

 

 

זה היה.

 

וביום אחד האמנתי

בבלתי אפשרי.

ובימים האחרים חשבתי 

שיתכן וטעיתי 

לאורך כל הימים

השנים.

ושוב הניגון העתיק..

"אתה שלך

אף אדם לא יחזיק בך

אף אדם לא מספיק חזק

להכיל

אף אדם לא מסוגל להבין

ואף אחד

לא יטיל עליך בעלות."

 

 

וכעת זמן שחור.

גרזן לא מושחז

שגודע אנטנות של רגשות.

 

 

 

 

הביצה לא השתנתה

רק הפרצופים.

 

אתם מגעילים אותי.

 

 

 

באמאש'כם..ללא תגובות.

לפני 7 שנים. 15 ביוני 2017 בשעה 0:56

 

כמעט 4.

ושוב לילה לבן מאדרנלין שלא נרגע..

בחרתי יופי של מקצוע.

 

 

 

לא סיפרו לך?

לרכב איתי זה מסוכן.

זה לישון עם אקדח מתחת לכר

זה לחיות עם טעון

זה לטעום מתכת

וריח אבק שריפה.

 

לא אמרו לך?

האיש החם הופך ליבשת קרח

כשחוצים את הגבול שלו.

אין כאן גדרות

והחומות שקופות.

שאט-גאן..

 

לא לדחוק אותי מעבר לקצה

המצוק

כי אז תגלי

שלדרקונים יש באמת..

 

 

כנפיים.

לפני 7 שנים. 14 ביוני 2017 בשעה 7:47

 

המציאו את הלילות כדי שיהיה לנו מספיק זמן לחשוב.

ללמוד.

להפנים.

ולפעמים צריך להשתמש בכמה.

לילות.

 

מסקנות:

1. 'זדיינו.

2. אני ילד רשע.

3. אני רשע ו'זדיינו.

4. זמן לתכנן את ההארלי הבא.

 

 

.Take it to the next level

לפני 7 שנים. 13 ביוני 2017 בשעה 23:41

 

רגעים.

 

הם תמיד מגיעים

הקללה הניצחית

אני לא טוב לכם

אתם לא טובים לי.

זיקוקים אחרונים דועכים

בתוך לילה שחור

אחד

אפילו הירח לא יוכל לשנות משהו.

דוהר ברחובות השקטים

צמיגים זקנים חורקים

בסיבוב..

אין מטרה

אין יעד

אולי גם אין טעם.

 

אורז ואורז 

הקופסאות נערמות בסדר שקט

לא מתלוננות

לא מבקשות

לא פוגעות.

 

לילות לבנים

מונה בהם טעויותיי

"אתה מי שאתה"

מזמזם הרמקול

" U  R what U  R "

ושום דבר לא ישנה זאת.

 

 

דרקונים הם חברה רעה..

 

 

 

'זדיינו.

 

 

לפני 7 שנים. 12 ביוני 2017 בשעה 0:04

כל כמה שאני מוותר עד כמה שיכול..

 

עדיין יש לזה משהו ממגנט.

 

 

 

 

 

דקה לפני יציאה לעבודה.

 

תהנו, זונות.

 

לפני 7 שנים. 9 ביוני 2017 בשעה 18:34

 

לפני 7 שנים. 30 במאי 2017 בשעה 8:53

 

 

 

ושוב השיר הזה מתנגן ופורט על מיתרים שפקעו מזמן.

 

MY WAY.

 

רק כך.

 

 

 

 

 

 

במשחק מילולי נשאלתי במה הייתי בוחר 

אם היתה ניתנת לי האופציה לקבל

כל מה שארצה

כמות הממון אינה מוגבלת לכך

ובתנאי..

 

שהדבר יתחיל באות הראשונה של שמי.

 

 

 

 

 

בחרתי באלוהות.

כשנשאלתי מדוע דווקא בה

ולא בשום צורך חומרי

חייכתי בעצב..

התשובה היתה פשוטה עד כאב-

"אולי, רק אולי, אלמד לסלוח."

 

 

 

לא סולח

לא שוכח

וגם אם אלוהים שכח אותי והשטן ממשיך לברוח ממני

אני..

 

 

 

לא אשתנה לעולם.