שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

*THE DRAGON ACADEMY*

..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..




את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 7 שנים. 19 באוגוסט 2017 בשעה 2:56

 

 

 

מחשבות.

לפעמים צריך לקרות משהו רדיקלי שיגרום לך לחשב מסלול מחדש, כמו שאומרת ההיא, החכמה הזו שתמיד יודעת מתוכנת הניווט.

יומיים פלוס של גב מאובן וכאבי שאול ועדיין מזיז את התחת לחלק האחראי בחיי ומניע עצמי בכל בוקר. החגורת גב הזו מזכירה לי שכאב הוא משהו גלובלי, לא נחלתי המזורגגת ובטח לא משהו שיעצור מוח משולש מלחוש ולסבול בעצמו.

ואולי הכל מוקדם לי.

לא רק השעה המטומטמת שפקחתי עיניים אל תוך ריק, ואקום של יקום לא מובן, שיותר מכל אינו אשם שלא מסוגל להכיל אותי. הכל כנראה מוקדם מדי.

מדוע בכלל צריך להרגיש?!

תמיד הייתי טוב יותר כמכונה.

והכל מוקדם מדי.

העולם המוכר לא מאתגר אותי יותר, אני מוצא שאני לוחץ על דוושת התאוצה והמנוע צורח.. אבל שום דבר לא זז.

כנראה שלא משולב מצב נסיעה בכלל.

כנראה שאני רק צריך להזיז ידית אחת במכונה הזו.

להיות אני.

כן..אני הכי טוב בלהיות אני.

 

 

מישהי שחוותה בעצמה משהו נורא אמרה לי אתמול שאין מצב שזכר אלפא, לתפיסת עולמה, יהיה חסר אונים. שמוחו לעולם יהיה המרכז, גם אם גופו נמצא בפסק זמן קצר והנסיבות כלל לא חשובות מדוע. אמרה בפשטות שתניח הכל הצידה ותבוא לטפל בי..למרות העולם שלה שקרס לרסיסים.

ומעולם לא טיפלו בי.

תמיד טיפלתי בעולם.

זה ריגש אותי.

ואלה שוב תחושות שאולי אני לא יכול להרשות לעצמי כי הכל מוקדם מדי.

גם השעה הזו המזויינת.

גם הגב המרוסק.

גם המוח שמסרב לנוח מעט.

איך אמרה ההיא מתוכנת הניווט, זו שתמיד יודעת להיכן נוסעים.. "מחשבת מסלול מחדש".

 

ככה זה.

ואני עייף מדי.

והכל?

כואב.

לפני 7 שנים. 16 באוגוסט 2017 בשעה 8:25

 

 

יאפ..

קצת התייבש לי לכתוב כאן.

 

לא מוצא הבדל בין מקומות וניליים לחלוטין, חצי-וניליים, מתיימרים לבדסמ ועוד.

מקומות של תשומת לב מעולם לא משכו אותי, מקומות פצועים עוד פחות.

 

 

רק געגוע למקום אמיתי

שגבולות לבנבנים נשארים בחוץ

ששוטים אנושיים נעלמים

ששוטי עור מנגנים בעוצמות

שגניחות כאב והנאה משתלבים

תקראו לזה תשומת לב

תקראו לזה כמיהה

תקראו לזה איך שבא לכם..

 

 

 

על הזין.

 

 

 

 

 

אולי יום אחד.

אולי.

 

'זדיינו.

 

לפני 7 שנים. 3 באוגוסט 2017 בשעה 18:41

 

פעם אפילו נעצבתי.

 

פצועות, שרוטות

מחפשות תירוצים לריענון הכוס המתייבש 

מרוחות במסיכות וצידוקים

רצות לכל צינור שמבטיח כמה טיפות

מפשקות בגמישות

שלא היתה מביישת

מתעמלת בכירה.

 

כעת זה שקוף מאי פעם,

ערימה של קישקושים.

 

פעם אפילו ריחמתי.

לפני 7 שנים. 25 ביולי 2017 בשעה 16:26

 

 

 

 

את מתעוררת
מביטה באדם שחי לצידך
כוחו של הרגל
קמה מהמיטה בשקט
חומקת לפנטזיה
זו שגורמת לך לטפטף.

את מתעוררת
אין אף אחד
על הכר הצמוד
זוחלת ונוזלת מהמיטה
הרעשים בחדר הסמוך
מספרים לך שמישהו
מכין לך..
ואת אצה להכין אותך.
עבורו.

פוסעת בשקט פנימה
אצבעו מנחה אותך למרבד
מקומך המדוייק.
את משפילה מבט
מניחה מצחך על הרצפה הקרה
מנחמת את הבעירה
שבתוכך.
ידייך נשלחות לאחור
פוערת בשיא הכוח
את רכושו שלו
לשימושו
הנאתו
רצונו.
הוא בקרוב יממש זאת.
יפלח את עכוזך כברזל מלובן
רותח..
לא פחות ממך.

כלבה שלו..

קול נחירה מעיר אותך
הגוש שלידך חייב מקלחת..
את חושבת ומעקמת אף.
זיעתו מתערבבת בריח תשוקתך
ואת בורחת לאמבטיה
לממש את הלהט..
לדמיין בעיניים עצומות
את חלומותייך
בהם
את מנשקת זין של זר.

לפני 7 שנים. 22 ביולי 2017 בשעה 16:40

 

 


 
 
בואו לא נדון בזה.
 
נתרכז בעוד פטמה מציצה או שכמעט, את תעשי הכל כדי להראות לעולם המרייר סביבך שאת מיוחדת, כנועה שלו, שולטת בקהל האחר.
בואו וננסה להבין יחד מה את בעצם אומרת.
אה.. את לא ממש אומרת.
גם זו סחורה ישנה.
לא המצאת שום דבר חדש.
אז מה נותר בעצם לדיון?
מאומה.
אולי מקסימום זיון.
יצא חרוז.
העיקר שאת קמה בכל בוקר ומרגישה נחשקת למרות שעת מגיע הערב, הפרצוף האפור והמיוגע שלו מביט בנשיות שלך כמעט בחוסר ענין.. ואת?
את צוללת לתוך הפנטזיה כמו אל סם, אל זרועותיו החסונות והמקועקעות, עורו השזוף, איברו בעל 46 ס"מ מפוארים, הקוביות שבבטנו ולשונו הלוחכת את כוסך, של השולט המדומיין שלך.
 
פעם טענתי שההגדרה המדוייקת לבדסמ היא: היכולת להכיל.
היום הבנתי ומודה שטעיתי ובדסמ הוא היכולת לפנטז.
 
אז קדימה, ביצ'ז !
מי תחשוף יותר?!
מי תיזכה ביותר לייקים?!
מי תפאר יותר את האדון המדומיין שלה בזחילה מילולית עם שביל חילזון?!

זה כל מה שיש לך להציע?..
עלבון אינטיליגנטי.

 

 
השיכשוך בשלולית הוירטואליה והבולשיט אינה כרוכה בהשגחת מציל.
 
 

 

 

 

'זדיינו.

 


NEXT.

לפני 7 שנים. 20 ביולי 2017 בשעה 12:29

כשאתה מדגמן את הסמל המסחרי שלך..

 

דרס קוד.

 

 

לפני 7 שנים. 19 ביולי 2017 בשעה 7:13

 

אני משהו אחר.

בדיוק כמו הביצוע בטיוב הזה.

 

 

 

חי קשה

מוקפד

לא תקבלי הנחות לעולם

זה לא מתאים

לכל אחת.

גם כשאת שרה לי

עקבייך נדרשים לקצב

נשימתך מטרונום אנושי.

 

ריקדי..

עת גופי יהלום בגופך.

לפני 7 שנים. 11 ביולי 2017 בשעה 10:58

 

 

 

 

 

מיליונר מיליונר............................

 


מיליונר אחד יושב בבית קפה. פתאום נכנס איש זקן עם מצת מוזהב, ומציע לו לקנות ממנו את המצת - תמורת כל נכסיו.
"השתגעת", צחק המיליונר, "כל נכסיי תמורת מצת פשוט?!"
"זה לא סתם מצת", משיב הזקן. הוא לוחץ על הכפתור, ומהמצת יוצא שדון שאומר: "כן אדוני, מה רצונך?"...
"תביא לי תה אחד", מורה הזקן - ותוך שניה כוס תה חמה מונחת על שולחנו.
המיליונר ההמום מתלהב, וממהר להוציא מסמכים ומעביר את כל נכסיו על שם הזקן, תמורת המצת. אחר כך הוא רץ הביתה לנסות את השדון.
לוחץ על המצת, יוצא השדון ואומר: "כן אדוני, מה רצונך?"
המיליונר לשעבר כולו נלהב ומתרגש: "אני רוצה שתחזיר לי את כל הנכסים שלי, ותוסיף לי גם מטוס פרטי, יאכטה ואישה מהממת ביופייה עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני!"
"מצטער", משיב השדון, "כל מה שאני עושה זה רק תה או קפה".

 

 


 
 
חיוך לשעות הבוקר... :)

לפני 7 שנים. 6 ביולי 2017 בשעה 8:37

 

 

 

לא כותב יותר מדי.

 

המילים התעייפו

או שאני

או.

או שבכלל.

 

ויש לך טבע כזה לצוץ

ובבוקר של עננים

לשחרר קרן אחת 

של שמש

משום מקום.

 

תמיד אחזתי במשפט

שאת יכולה לברוח

אבל לא להתחבא

ולפתע

אני מביט על זה מלמעלה

ורואה את עצמי

רץ.

 

 

עייפות היא מחלה מכוערת.

גם אני.

גם המצב.

גם העולם.

 

והדיסק במערכת ממשיך

לנגן

את מייסי גריי בריפיט..

 

כשאתפוצץ השמיים יפלו

יאדימו מלהבות.

אבל קודם.. צריך לגעת בהם.

 

Still.

 

לפני 7 שנים. 29 ביוני 2017 בשעה 19:35

 

אני אוהב נחשים.

לא את האנושיים..

 

הערב הצטרפה הנסיכה Blue.

בואה קולומביאנית.

מטר של ניצנוצי כחול אינדיגו..

מלכת יופי 😎.