לפני 9 שנים. יום שלישי, 7 בפברואר 2017 בשעה 10:02
נו טוב..
נתווכח מחר-כך.
*THE DRAGON ACADEMY*
..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..
את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 9 שנים. יום שישי, 3 בפברואר 2017 בשעה 8:30
קניתי שוב טוש שחור עבה.
רשימת השמות מתקצרת
הפסים החדשים
מעלימים
את האנשים המיותרים
החיתוך חד ומהיר
רק פס שחור.
מבעד לאדי סיגריה
וקפה
הדף מצטעף
ההיסוסים נמוגים בטבעות
עשן..
התמוססו בליל אמש.
"זמן ההמתנה מתארך, תודה על
הסבלנות שאין."
(צליל ניתוק.)
ועכשיו זמן של דרקונים.
'זדיינו.
לפני 10 שנים. יום רביעי, 25 בינואר 2017 בשעה 8:26
מטיילת במסדרון הלא כלום, מכשכשת בזנבה לכל מי שזורק לה חיוך או שקל, מנסה להתחמם בחומו, באמפטיה הריגעית.
כמה קל לזרוק לאויר "אני זונה", כמה קל להתמכר לטייטל הכל כך לא מחייב כשהוא נכתב על השחור שכאן..
ואין לך באמת מושג על חייה של זונה, על המוות הקבוע שהן חיות בו כל יום, כל דקה ושניה משארית חייהן.
נכון, בתוך המשחק זה מדליק.
נכון, גברים אוהבים זונות, את התחושת בעלות שנמדדת בדקות של עונג פיסי וגמירה בטעם המחשבה שהם מלכי העולם.
לא נכון, גברים לא לוקחים זונות הביתה.
נכון, גברים לא סופרים זונות
"אני זונה" היא אומרת ומחייכת.
אז לא, אישה.
את לא זונה, ביי דפינישן.
את אולי עקרת בית משועממת שקצה בזיון עם בעלה בתנוחה המיסיונרית ובתת מודע רואה ומפנטזת גבר אחר שרוצה יותר ממנו, שאת רוצה יותר ממנו.
לא פחות.
לא יותר.
תמשיכי לנפנף בדגל הזונה, תמשיכי לצייץ שאת כזו.
אני אמשיך לרחם עליך.
לפני 10 שנים. יום שני, 23 בינואר 2017 בשעה 12:19
כוכבים.
בני האדם נחלקים לשני סוגים.
אסטרונומים ואסטרונאוטים.
הסוג הראשון מביט בכוכבים.
הסוג השני נוגע בהם.
הסוג הראשון עושה הכל ממקום בטוח.
הסוג השני עושה הכל מהמקום הלא בטוח.
ואתם/ן?
לפני 10 שנים. יום שבת, 21 בינואר 2017 בשעה 13:18
צף.
אויר של כלום
שום מקום
פינה במלחמה
גב שבור
רגליים שלא ברור היכן.
הרעב מציף כל חלקה פנויה
ניבים נוקשים
הצמא הגדול
לא נותן מנוח.
זמנו החדש של שומר הראש
נטול פנים
נטול אויר ריק
מגיח בחושך
לוקח ברעש.
אל תהיה מי שאינך.
הייה מי שאתה.
ה-Beast.
לפני 10 שנים. יום שישי, 20 בינואר 2017 בשעה 7:58
חזרתי, זונות.
זמן הקרח למות.
הדרקון הזה סיים להיות טוב.
'זדיינו.
לפני 10 שנים. יום חמישי, 19 בינואר 2017 בשעה 18:02
סוף ידוע מראש
אלת בייסבול לפרצוף.
לעולם
אל תוריד את החומה שלך,
ילד..
ועכשיו קרח.
לפני 10 שנים. יום רביעי, 18 בינואר 2017 בשעה 18:47
אני לא יודע מה בא לי יותר.
להצליף אותך
או
לזיין אותך בתחת
עד שתצרחי.
הדרקון הזה חובט בחומות
והן יפלו
ענין של זמן והתמדה.
עוד קצת.
עוד קצת..
לפני 10 שנים. יום שלישי, 17 בינואר 2017 בשעה 15:00
ימים קטנים של חסד
אין מחיר לחופש
לפרוש כנפיים ולעוף
Beast שמשיל שלשלאות.
העשייה הזו אינה רגילה לי
חשמל, צבע, אריזות
פינת הרשע מקבלת נגיעה
אישית
תעסוקה של יממה שלמה
סיפוק גדול
בכל סוף יום
כשעוד משהו תם.
מותח כנפיים
הרוח הקרירה חולפת
בקרעים העתיקים
השמש מחממת ורידים
קפואים
ממיסה דם מאובן.
שילמתי את חובי לעולם.
חופש.
לפני 10 שנים. יום רביעי, 11 בינואר 2017 בשעה 12:59
אני מתוודה, אלוהיי הבדסמ..
יש לי סטיה קשה.
אני חובב גולגלות.
אז..
ככה שותים קפה של דרקונים :)
עוד גולגולת לאוסף.