אני אוהב את האפלוליות בחדר.
מותר לך לשגות ולחשוב שאני מעניק לך מרחב אפור של חוסר תאורה, למעשה זה פשוט יותר, נולדתי עם רגישות לאור חזק, זה שורף ומכאיב לעיניים, עוד בעיית דרקונים מוכרת. אני מניח שכעת תיזכרי את התרעומת שהפגנת, אז בהתחלה, על התמונות שביקשת וקיבלת, כולן עם משקפי שמש כהים.
אז מדוע עיוותתי את שם הטיוב שלמעלה?
גם התשובה לכך פשוטה:
זה נשמע דומה.
יש טעם מתוק בידיעה שלמדת כמה גרגירי סוכר אני אוהב בקפה שלי.
יש לזה את אותה המתיקות, כשנזכר במבט שלך לאחר שהודעתי לך שאני אבתק את בתוליות חור התחת שלך.
העיניים והפה עשו תחרות..מי פעור יותר.
והנפת את עכוז הירח העגלגל שלך, נעצת את פנייך עמוק לתוך הכרית, מתוחה, ממתינה לכאב המפלח.
שלא הגיע.
ובמקום הכאב הגיעה קרירותו של הג'ל, אצבע עדינה, מכינה, מרחיבה, הנעת את אגנך קדימה ולאחור.
גונחת.
ואת יודעת..כלבה גונחת גורמת לדם הסגול שבעורקי הדרקון לגעוש.
ואת..גונחת.
האצבע חדרה כולה, יצאה ונכנסה, ללא התנגדות, ללא רצון לברוח.
עוד שימון, עוד אצבע, הגניחות הרעידו את הקירות.
כלבה חרמנית ומופתעת שכזו..
כף היד השניה התמלאה בנוזלי הכוס שלך, המבוכה שלך ניכרה כשעורך הלבן הסמיק כנתפס בקלקלתו..
"מאסטרררר.. תזיין אותי בבקשהההה"
שתי אצבעות נעוצות לך בתחת, זין שנוגע בשפתיים התחתונות.
ושאגת את גמירתך.
ביננו?
זו לא היתה חוכמה כלל וכלל.
אפילו חוצפה גורית שמחייכת.
האצבעות יצאו והמחאה שלך נשמעה עד לקצה הרחוב..
החלפתי את האצבעות בזין.
נהמת.
בטרם הספקתי להנות מהנהמה, החלת לנוע עלי, משאירה אותי מביט ונהנה.
"תזריע אותי, בבקשהההה!"
ואני? דרקון טוב לב אני..
בקשתה התמלאה.
גם החור האנאלי המענג שלה.